היא כבר נגעה בשווי של 30 מיליארד שקל,  אבל בשנה האחרונה שוויה יורד מחודש לחודש, וכיום היא נסחרת בבורסה בת"א בשווי של כ-5 מיליארד שקל – ירידה של  85% מהשיא. זה המון, ואם ננחת למספרים מהישוב נקבל שעל כל 10 אלף שקל של השקעה נותר בערך 1.6 אלף שקל  -  שמונה וחצי אלף שקל פשוט נעלמו. ככה זה שהשוק נכנס לדפרסיה, ככה זה כשהשוק נוחת מהחלומות אל המציאות. המקרה המתואר, אם עדיין לא ניחשתם, הוא  של מניית אפריקה ישראל של לב לבייב. חברת הנדל"ן שחוץ מאשר פעילות של נכסים מניבים ודירות למגורים בארץ, התרחבה בעיקר בשנים האחרונות לפעילות רחבה בחו"ל – ארה"ב, אירופה ורוסיה.

 בהתחלה זה הצליח, והחברה במקביל לעלייה בערך מניותיה, גייסה הון וחוב בבורסה המקומית וכן הנפיקה את מניותיה של החברה שפועלת ברוסיה – אפי פיתוח, בבורסה בלונדון. אבל במקביל למשבר האשראי שהתחיל בשוק הסאבפריים והתרחב לשוק האשראי בכלל כשבדרך מחירי הנדל"ן משנים כיוון ויורדים, השוק כבר התקשה לקבל את חברות הנדל"ן הממונפות ואפריקה ישראל ביניהם.  הסנטימנט השלילי סביב מניות הנדל"ן רק גבר ומדי חודש הן חופרות שפל חדש.  מניית אפריקה שבשיא – אפריל 2007 נסחרה בכ-550 שקל למניה, נסחרת היום ב-85  שקל למניה, ולמעשה חזרה בכך מעל ארבע  שנים אחורה. זה אומר שמי שהחזיק את המניה במשך התקופה הזו , מבלי להסתכל ימינה ושמלאה, מבלי למכור ולקנות במהלך התקופה  עשה אפס אחוז תשואה. מנגד, אלה ששיחקו פה ושם – מימשו בעיתוי שחשבו שגבוה ורכשו בנקודה שנראתה להם נמוכה יכלו לספק תשואה חיובית, אבל המשחקים האלו יכלו גם לייצר תשואות שליליות – תחשבו על אלו (אם קיימים בכלל) שרכשו לפני ארבע שנים במחיר של 110 שקל (בקירוב) ומכרו לפני כשנה/שנה וחצי במחיר של 550; מנגד תחשבו על אלו שקנו ב-400-500 שקל למניה בתחילת 2007 ומכרו  שנה בחצי מחיר (במקרה טוב).  או אלו שעדיין לא מימשו ומחזיקים היום במניה שערכה 85 שקל. 

המשמעות היא שיש חשיבות גדולה לעיתוי, יש חשיבות גדולה מאוד לתזמון העסקאות במניה, ומעניין לראות איך מנהלי קרנות הנאמנות בשוק המקומי תזמנו עם מניית אפריקה.

ככלל, נראה שלמנהלי קרנות הנאמנות היה קשה עם רכבת ההרים הזאת. אין כמובן מנהל קרנות שחזה והתנהל בצורה האופטימלית ביותר – מימוש כל המניות בשיא (אפריל 2007), אבל היו כאלו שהצליחו לעשות כסף ברכבת ההרים הזאת.

נראה שבדיעבד ההתנהלות של מגדל קרנות נאמנות במניית אפריקה ישראל היתה הרווחית ביותר, ולצורך כך נחזור שנתיים לאחור – לקראת סוף 2006, אז הקרנות של קבוצת מגדל אספו מניות של אפריקה. הם לא קנו במחירים נמוכים, הם קנו אחרי עלייה רצופה שנמשכה שנה;  הם רכשו במחירים של 280-300 שקל למניה, כפליים (פחות או יותר) מהמחיר של המניה  שנה קודם. בסה"כ הם קנו (כל הקרנות בקבוצה שרכשו)  אז מעל 120 אלף מניות.

בתחילת 2007 הגדילו קרנות הנאמנות של מגדל את האחזקה, וגם הפעם הם עשו זאת למרות העלייה במחיר המניה. הם רכשו במחירים של בין 300 שקל למניה ועד 400 שקל למניה והגיעו לאחזקה של מעל 150 אלף מניות. האחזקה הזו עלתה לקבוצה סדר גודל של 45-48 מיליון שקל. זה קירוב, אין פרוט שלכל עסקה ועסקה במניות אפריקה, אפשר רק להעריך את מחיר הרכישה החודשי הממוצע ובהתאמה את סה"כ הרכישות החודשיות ומכאן את ההשקעה הכוללת.

עברו כמה חודשים בודדים ובמגדל מצאו עיתוי נוח למימוש – לא סתם מימוש, כמעט את כל הסחורה שהיתה להם באפריקה הם מכרו  בחודשים אפריל, מאי 2007 במחירים  של בין 460 שקל ל-550 שקל למניה. המימוש הזה הזרים להם סדר גודל של 75 מיליון שקל – רווח מהיר מאוד של 27 מיליון עד 30 מיליון שקל ובתרגום לאחוזים – תשואה של כ-60% בפרק זמן של כחצי שנה. סיבוב נאה שמבטא תזמון מושלם, אבל מגדל לא יכלה לעמוד מהצד ולראות את אפריקה נופלת מבלי להתערב. ככל שאפריקה נפלה יותר כך האטרקטיביות לכאורה עלתה, ובמגדל שגם כך עקבו מצמוד על אפריקה, לא עמדו בפיתוי והחלו לרכוש בחזרה מניות אפריקה  כבר בחודש יוני שבו נפלה מניית אפריקה בשיעור חד משיא של 550 שקל רק לפני כחודשיים לכ-420-430 שקל למניה. ביוני רכשו קרנות הנאמנות של אפריקה   מניות בהיקף של 120 אלף יחידות בהשקעה כוללת מוערכת של כ-50 מיליון שקל.  מאז הם קנו ומכרו לסירוגין עד סוף השנה (2007)  אז הם החזיקו

כ-110 אלף מנות של אפריקה. במחיר של 345 שקל למניה.

במחצית הראשונה של 2008 המשיכה הקבוצה לממש – בחודש ינואר נעשה המימוש המאסיבי יחסית – 35 אלף מניות במחירים של כ-300 שקל למניה, ובסוף החודש נותרה מגדל עם אחזקה של 75 אלף מניות בלבד. בחודשים הבאים היא המשיכה לממש, אם כי במספרים נמוכים יותר, כך שנכון לסוף יוני (המועד האחרון על הרכבי הנכסים של קרנות הנאמנות)  הסתכמה אחזקתה בכ-65 אלף מניות.

בסיכום כולל,  של הרכישות הנוספות והמימושים שבאו לאחר מכן  (אחרי המימוש הגדול של אמצע שנה שעברה) הפסידה מגדל מההרפתקה השנייה באפריקה בין 15 מיליון ל-20 מיליון שקל. זה אמנם מתח לרווחים שהיו בשנה שעברה, אבל זה מקזז חלק גדול מהם. ועדיין – יחסית זה תזמון מוצלח – אחרי הכל בתקופה הזו המניה ירדה בכמה עשרות אחוזים טובים.

AIG – מי מחזיק?

ולעניין אחר – AIG – חברת הביטוח הגדולה (היתה עד לפני מספר חודשים הגדולה בעולם מבחינת שווי השוק) הסתבכה בתחומים שאינם ממש קשורים לביטוח – הלוואות בשוק הסאבפריים והשקעות באיגוח של מכשירים פיננסים מתקדמים. החברה הזו שגדולה פי עשרות מהבנקים הגדולים בארץ מתנהגת בבורסה כמו אופציה מסוכנת שיודעת רק כיוון אחד ואיבדה 92% מתחילת השנה.

בתחילת השנה הקרנות הישראליות החזיקו במניה הזו (בהיקף מצרפי) – 130 אלף מניות בערך כספי של 30 מיליון שקל. המחזיקה הגדולה היתה קבוצת הקרנות של כלל פיננסים שהחזיקה אז 97 אלף מניות (כ-75% מהאחזקות של תעשיית הקרנות). אבל, בהתמדה ובעקביות מימשו הקרנות את האחזקה כך שנכון לסוף חודש יוני תעשיית הקרנות מחזיקה בכ-55 אלף מניות בלבד (מימוש של 75 אלף מניות – 58% מההשקעה המקורית). המימוש הזה נעשה בהפסד – מניית AIG כאמור במסלול צניחה עקבי (שהתחזק בימים האחרונים על רקע התגברות המשבר הפיננסי) , אבל הנחמה כאמור שההפסד היה יכול להיות גדול הרבה יותר. נכון לסוף יוני, קרנות הנאמנות של כלל פיננסים מחזיקים בכ-42 אלף מניות כשמנהלי הקרנות שבאים אחריהם מחזיקים במספר מניות שולי – אלפיים מניות.

ואם כבר מדברים על מניות פיננסים  נעבור לקרדיט סוויס – שנוחי דנקנר דרך חברת כור מגדיל בו אחזקות כשפה ושם הוא גם מחליט לממש חלק מהאחזקה ברווח , ממש לא אהודה על קרנות הנאמנות – כל תעשיית הקרנות מחזיקה בפחות מ-1 מיליון שקל ממניות הבנק השוויצרי.