הם לא מוכנים לספוג מידע חודשיים אחרי סיום הרבעון. זה כבר לא ממש מידע אקטואלי מבחינתם, במיוחד כשמדובר בחברות טכנולוגיה שחוות כל יום שינויים, אבל לא רק הן. בקצב המסחרר של החיים העסקיים, מצבן הפיננסי והעסקי של פירמות מסורתיות ויציבות לכאורה עלול להשתנות בן רגע. מכאן מגיעה בעצם הדרישה בוול סטריט למידע מעודכן. מידע על מה שקרה לפני חודשיים לא ממש רלבנטי להיום, והחברות שמפרסמות באיחור שכזה פשוט לא נמצאות על הרדאר של האנליסטים והמשקיעים בוול סטריט.

אבל פה החיים הרבה יותר נוחים. האנליסטים והמשקיעים מוכנים לספוג מידע גם חודשיים אחרי סיום הרבעון. למה? האמת, אין לנו תשובה טובה. פשוט ככה.

החברות יכולות להכין את הדו"חות שלושה שבועות וחודש אחרי סיום הרבעון, כי אם בארה"ב אפשר אז גם כאן. אנחנו משוכנעים שאם נוחי דנקנר למשל ידרוש מרואי החשבון שלו להכין את הדו"חות של כל הקבוצה עד חודש אחרי סיום הרבעון, אף אחד לא יגיד לו לא. זה אפשרי למרות הלחץ במשרדי רואי החשבון. אנחנו משוכנעים שזה יגרום לעבודה מסביב לשעון במשרדים הגדולים, שגם כך, יש לומר, עמוסים בטירוף בתקופת הדו"חות.

אבל למה להתאמץ אם לשוק זה לא ממש משנה. השוק לא מתגמל חברות שמדווחות מוקדם, וגם לא מעניש חברות שמדווחות מאוחר. הנורמה הזו עדיין לא יובאה מוול-סטריט, אבל היא בדרך.

מפשלים ודוחים

ואם כבר הזכרנו את נוחי דנקנר, הנה אנחנו מגיעים לשופרסל מקבוצת אי.די.בי. כל הכבוד לשופרסל, ואנחנו לא מתכוונים לתוצאות הנאות שלה ברבעון השני, אלא למועד הפרסום. 30 ביולי בצהריים, החברה הענקית הזאת, בקנה מידה מקומי, מפרסמת תוצאות לרבעון השני. 30 יום אחרי ויש כבר תוצאות מלאות לרבעון השני. למרות ששופרסל לא לבד, אנחנו מדגישים אותה כי הדו"חות שלה הם באמת לא סיפור פשוט - כמה מאות סניפים, כמה אלפי עובדים, מאות ספקים, רבבות מוצרים, מיליוני לקוחות. לא קל להכין דו"חות לחברה כזו, אבל בהחלט אפשרי לייצר אותם תוך חודש. עובדה.

ובאותה נשימה נזכיר חברות מעט פחות מוכרות, ובסדר גודל אחר לגמרי, שהיו מהראשונות לפרסם: ויליגר שפרסמה ב-23 ביולי וכלנית כרמון שפרסמה ב-29 ביולי. בויליגר הדו"חות טובים, בכלנית כרמון המספרים מעט אכזבו.

בפועל, למרות שלא נעשה מחקר בנושא, אנחנו מוכנים לחתום לכם שיש כלל לא כתוב בבורסה לפיו החברות שמפרסמות ראשונות מדווחות לרוב על תוצאות טובות, בעוד שבין החברות שמדווחות אחרונות יש כאלו שמעוניינות להתחבא בגל הדו"חות. זה די טבעי שאם לחברה יש תוצאות טובות ירצו מנהליה להבליט אותם. איך עושים זאת? מפרסמים בהתחלה כשאין דיווחים רבים, כשהתקשורת מתייחסת כמעט לכל דו"ח וכשהאנליסטים קוראים כל מילה בו.

מנגד, אם פישלתם עדיף לעשות את זה ביום שבו יש 100 דו"חות. העומס הזה מבטיח תשומת לב נמוכה יחסית לכל דו"ח ודו"ח. לא בטוח שהתרגיל יצליח, אבל לפעמים התוצאות החלשות מתחבאות במבול הזה, ולפעמים גם לא עולים על האופציות שלקחתם בשעה שהחברה עברה להפסד.

נדל"ן מניב

כך או אחרת, בדיווחים לרבעון השני יש תוספת שלא הייתה בעבר. החברות בבורסה בת"א צריכות לדווח במסגרת דו"ח הדירקטוריון על השינויים הצפויים בדו"חות הכספיים בעקבות יישום התקנים בתקינה הבינלאומית (ה-IFRS).

תקן חשבונאות מספר 29 ("אימוץ תקני דיווח כספי בינלאומיים"), קובע כי חברות שכפופות לחוק ניירות ערך יערכו דו"חות כספיים לפי תקני דיווח בינלאומיים החל משנת 2008, אבל יש להציג מספרי השוואה לשנת 2007 ויש לשנות את יתרת הפתיחה של הנתונים המאזניים ל-1 בינואר 2007.

מעבר לכך, יש להיערך ולספק לקוראי הדו"חות מידע כבר בדו"ח הרבעון השני על השינויים הצפויים כתוצאה מיישום התקינה הבינלאומית. כאב ראש לא קטן לחברות, אבל ערך מוסף אמיתי למשקיעים. אחרי הכל, התקינה הבינלאומית מתיימרת להיות קרובה יותר למציאות מאשר התקינה הישראלית. היא מבוססת על ערכים הוגנים, והמשמעות היא שמה שרואים זה מה שיש, עם לא מעט הסתייגויות, ונזכיר את הסוגיה המדוברת של הערכת נדל"ן להשקעה.

הנדל"ן להשקעה הוצג בעבר לפי עלותו. עכשיו, עם יישום התקינה הבינלאומית, יש להעריך את שויו ההוגן. לרוב זה היוון התזרימים העתידיים ממנו - דמי השכירות כשהם מהוונים להיום. לפי איזה שיעור היוון? תלוי כמובן בריבית חסרת סיכון ותלוי בפרמיית הסיכון שיש לתת לנכס, אבל המספרים האלה מאוד נדיפים. חצי אחוז למעלה ולמטה זה לא ממש טעות של מעריך השווי, אבל זה יוצר הפרשים מאוד גדולים בשוויו ההוגן של הנכס. בקיצור, אליה וקוץ בה, אבל זה מה שיש.

חלק מהחברות הנסחרות בתל אביב החליטו, כפי שהתקן מאפשר, ליישם כבר בדו"חות השנתיים של 2006 את התקינה הבינלאומית. האחרים יצטרכו להעריך את ההשפעות בדיווחים לרבעון השני, וב-2008 הכל כבר יהיה לפי התקינה הבינלאומית.

שופרסל היא מהקבוצה של החברות שנערכת ליישום התקינה הבינלאומית, ובינתיים היא מספקת בדו"ח הדירקטוריון מידע על ההשפעות המהותיות הצפויות בעקבות יישום זה. ובכן, ההון העצמי של החברה נכון לסוף 2006 (נתון שישמש כמספר השוואה לדו"חות ב-2008) גדל ב-55 מיליון שקל ל-862 מיליון שקל.

הגידול הזה מיוחס בעיקר להערכת הנדל"ן של החברה. הנדל"ן להשקעה על פי התקינה הישראלית היה 398 מיליון שקל, ועל פי התקינה הבינלאומית משמע שוויו ההוגן - 499 מיליון שקל. גידול של 101 מיליון שקל, אבל במקביל לגידול הזה החברה ייחסה מיסים נדחים. מתישהו, עליית הערך הזו תמוסה, וכבר עכשיו החברה צריכה להעריך את המס בגין השבחת הערך. המס המוערך הוא 27 מיליון שקל, וזה מביא את עליית הערך נטו ל-74 מיליון שקל.

בנוסף להשפעה הזו, יש השלכה נוספת על הסעיפים הנדל"נים של החברה, אם כי מדובר בעיקר בשינוי סיווג. הרכוש הקבוע של החברה על פי התקינה הישראלית הסתכם בסוף 2006 ב-1.983 מיליארד שקל. על פי התקינה הבינלאומית, יש לסווג את הרכוש הקבוע הזה אחרת. יש לרשום במסגרת רכוש קבוע 1.853 מיליארד שקל, משמע להקטין את הרכוש ב-130 מיליון שקל שמסווגים כעת תחת קרקעות בחכירה.

התקינה הבינלאומית מחייבת הפרדה של הרכוש לרכוש בבעלות ורכוש בחכירה, בעוד שבתקינה הישראלית ובפרקטיקה נהגו לפעול בשתי השיטות. אין לשינוי הזה משמעות על הסך הכל, אבל יש כאן תזוזות גדולות מסעיף לסעיף. "