מלאי מהווה חלק משמעותי מהרכוש השוטף במאזן החברה. מלאי בחברה תעשייתית/יצרנית מורכב ממלאי חומרי גלם, מלאי מוצרים בתהליך ומלאי מוצרים גמורים. בחברות מסחריות (יבוא וקמעונאות) המלאי הוא לרוב רק של מוצרים גמורים (אין תהליך יצרני).

ניתן להעריך לכמה זמן ישמש אותנו המלאי במחסני החברה על ידי החישוב הבא: המלאי חלקי עלות המכירות ברבעון כפול 90 (ניתן לעשות זאת לכל תקופת זמן - חצי שנה ושנה).

את היחס הזה - ימי מלאי - יש להשוות לתקופות קודמות ולחברות דומות בענף.

כאשר מגבירים ייצור סך העלויות הקבועות מתפרש על פני מספר יחידות גדול יותר. כלומר, העלות הקבועה ליחידה קטנה. העלות המשתנה ליחידה זהה בכל רמת ייצור, כך שבפועל, הגדלת ייצור גורמת להקטנת עלות היחידה הכוללת.

זה משפיע כמובן על עלות המכר: במקביל לירידה של העלות הכוללת ליחידה עלות המכר תקטן, הרווח הגולמי יגדל.

הנה דוגמה-

נניח שבתקופה מייצרים ומוכרים 1 מיליון יחידות ב-2 שקל ליחידה.

העלות הקבועה לתקופה 1 מיליון שקל

העלות המשתנה ליחידה 1 שקל.

בתקופה, לפיכך, העלות הכוללת היא 2 מיליון שקל והעלות ליחידה 2 שקל. הרווח ליחידה אפס.

בתקופה 2, הגדילו את הייצור ל-4 מיליון יחידות. העלות הקבועה היא 1 מיליון שקל, העלות המשתנה הכוללת 4 מיליון שקל. סה"כ 5 מיליון שקל – 1.25 שקל ליחידה (5 חלקי 4 ).

מחיר יחידה 2 שקל, עלותה 1.25 שקל -  הרווח 0.75 שקל.

השיפור הזה ברווחיות וברווחים הוא כמובן משקר מאחר שהמלאים גדלים, אבל מנהלים רבים עובדים ומסתכלים לטווח קצר. הם רוצים לספק את השוק ברבעון הקרוב בשנה הקרובה והם מוכנים להשתמש בטכניקה הזו למרות הגידול במלאים.

במקרים רבים הגידול הזה נפתר בדרך של מחיקה חד פעמית בגין מלאי מיושן ואז זה בעצם יוצא מהדוחות פרופורמה והאנליסטים והמשקיעים לרוב לא מתייחסים לזה, אלא אם מדובר בדפוס פעולה חוזר של החברה.