נזכרנו בעניין הזה אחרי שקראנו במוסף "G" בדיוק לפני שבוע את הציטוט הבא: "אנשים עשו דברים שהם מאוד לא בסדר, אבל יש הגזמה מסוימת ברמה של מקרתיזם. נוצרת תופעה שחברות משותקות לשנים בגלל הסיפור הזה, שכנראה היה מקובל בכל מקום (...) אם נבדוק לרגע מהו הבקדייטינג והאם הוא גרם נזק למישהו או לא - תיווכחו שזו דוגמה למשהו שהוא טוב לכולם. זה במיוחד טוב לבעלי המניות. בהרבה מקרים, הסיבה שנתנו אופציות היא כדי לעודד את העובדים. אם המניות לא יעלו, העובדים יהיו מתוסכלים ויקבלו כל שנה יותר אופציות שלא שוות הרבה. אם העובד קיבל מלכתחילה אלף אופציות, נניח, ששוות הרבה, הוא יהיה מעודד".

הדברים האלו לא נאמרו על ידי הסנגור של קובי אלכסנדר, אלו הן המילים של מנכ"ל צ'ק פוינט, גיל שויד, שהחברה שלו, צריך לומר, לא קשורה בשום צורה ודרך לבקדייטינג. שויד אומר בגלוי את מה שהרבה חושבים - הבקדייטינג הפך לבלון נפוח. זו עדיין לא גישת הרוב, אבל המיעוט מתחזק, ובמיוחד בארה"ב מושמעות דעות שונות מהקונסנזוס.

ההון העצמי לא נפגע

על רקע הדברים האלו, אנחנו מבקשים הזדמנות נוספת לנפץ את המוסכמה הכל כך שגויה שבקדייטינג פוגע בבעלי המניות. הבקדייטינג הוא זיוף, הונאה, מרמה, רק שלא ברור כל כך מי רומה כאן. שאלתם את עצמכם פעם, מי בעצם נפגע? והאמת שגם לא כל כך ברור מה הנזק. מה שברור הוא שדווקא חשיפת הבקדייטינג היא זו שגרמה למשקיעים לנזק. החשיפה הזו פגעה, אם כי לא תמיד, במחיר המניה, ולא פחות חשוב החברה הנבדקת נכנסה לרוב לסחרור של תיקון דו"חות היסטוריים, חקירות ותביעות. משאבים ניהוליים וכספיים גדולים הופנו מהביזנס לפרשת הבקדייטינג, וזה בעצם הנזק הגדול ביותר.

זה כאמור נזק למשקיעים, וזאת האירוניה של התופעה. רשות ניירות ערך האמריקנית (ה-SEC) שאמורה והתכוונה להגן על המשקיעים, גרמה בעצם בשוגג לפגיעה בהם. הבדיקות, החקירות, תיקוני הדו"חות ובמקרים רבים המעבר למסחר בפינק שיטס, פגעו בחברה, ופגיעה בחברה זו פגיעה במשקיעים.

למה אנחנו מתעקשים שהתיארוך לאחור לא פוגע במשקיעים? ובכן, נניח שחברה מקבלת החלטה להקצות לעובד אופציות כשמחיר המימוש של האופציה זהה למחיר המניה. ביום ההחלטה מחיר המניה 20 דולר, אבל בחודש שעבר מניית החברה נסחרה בשפל של 17 דולר, והגורמים המחליטים תיארכו לאחור את יום ההקצאה כך שיבטא מחיר מימוש של 17 דולר. כלומר, העובד מקבל אופציות לפי מחיר מימוש של 17 דולר במקום 20 דולר, והוא מרוויח מיידית 3 דולר על כל אופציה. אם ברשותו 10,000 אופציות הוא בעצם מרוויח, בחישוב נאיבי, 30,000 דולר. מסקנה ראשונה - הבקדייטינג טוב לעובדים.

בואו נבדוק מה קרה לחברה עצמה. החברה הקצתה לעובד 10,000 אופציות. מבחינתה ההקצאה של מספר האופציות לא תלויה במחיר המימוש. היא התכוונה מראש להקצות 10,000 אופציות לפי מחיר השוק, וזאת ההקצאה בפועל. כאשר יש הקצאת אופציות יש לחשב את ההטבה הגלומה בהקצאה ולרשום אותה בדו"חות הכספיים. הדיווח הזה מתבטא בשני מקומות - בדו"ח רווח והפסד ובמאזן.

בדו"ח רווח והפסד רושמים את ההטבה הזו כהוצאה. כלומר, מחשבים את השווי ההוגן של ההטבה, וזו ההוצאה של החברה. אבל בעידן של הבקדייטינג הרישום השוטף בדו"חות היה בכלל לפי שווי נאיבי, וכאשר אין הבדל בין מחיר השוק למחיר המניה, אז אין בעצם הטבה נאיבית ואין הטבה. כלומר, הבקדייטינג הזיז את המחיר ואת יום ההקצאה, אך עדיין שמר כמובן על הכלל - מחיר המימוש שווה למחיר המניה ביום ההקצאה המדווח, ולכן לא נרשמה הוצאה בדו"ח רווח והפסד. סיכום ביניים עד כאן - המשקיעים לא ניזוקו משינוי התאריך. דו"ח רווח והפסד לא זז מילימטר.

במאזן יש לרשום במסגרת הסעיפים של ההון העצמי את הרווח השוטף (שמגדיל את העודפים). הקצאת אופציות, אם היא נרשמת כהטבה, מתבטאת כהוצאה ומכאן שהיא מקטינה את הרווח. אבל חשבונאית יש ליצור קרן הונית במסגרת סעיף ההון העצמי שמבטא את ההקצאה ההונית של האופציות האלו. בנטו אין להקצאת האופציות שום השפעה על ההון העצמי, ואנחנו מתעלמים כאן מעניינים של מיסוי. משמע, הקצאות אופציות בכל מקרה אינן משליכות על ההון העצמי ולא על המאזן. כלומר, המשקיעים לא ניזוקו מהשינוי של התאריך. לא חל שינוי בהון העצמי של החברה.

עם זאת, מה שכן השתנה זה מחיר המימוש. מחיר המימוש ירד למעשה מ-20 דולר ל-17 דולר. זה אומר שכאשר העובד ירצה לממש את האופציות למניות הוא יצטרך לשלם לחברה 170,000 דולר (10,000 מניות כפול 17 דולר), לעומת מצב מוצא (לפני התיארוך לאחור) של תשלום בגובה 200,000 דולר (10,000 מניות כפול מחיר מימוש של 20 דולר). משמע, בעת המימוש החברה תקבל לקופתה פחות כסף - 30,000 דולר.

זה אומנם נזק אמיתי, אבל בחייכם. מישהו היום נותן משקל משמעותי, אם בכלל, להון העצמי של החברה במסגרת הערכת השווי שלה? מחיר המניה אינו קשור, ואנחנו מכוונים בעיקר לחברות הטכנולוגיה ששם גם התגלו מקרי הבקדייטינג, להונה העצמי של החברה. יש נתק כמעט מוחלט בין השניים, ומספיק לעבור על רשימה מצומצמת של חברות כדי להבין זאת - מיקרוסופט נסחרת ב-282 מיליארד דולר, פי 8 מהונה העצמי, סיסקו נסחרת ב-156 מיליארד דולר, פי 6 מהונה העצמי, אורקל נסחרת ב-101 מיליארד דולר גם כן פי 6 מההון העצמי, ומהישראליות - טבע נסחרת ב-31 מיליארד דולר, פי 2.8 מההון העצמי ואמדוקס נסחרת ב-8.3 מיליארד דולר פי 3.6 מההון העצמי. הון עצמי זה נתון נחמד, אבל הסיפור הגדול של החברות האלו זה פוטנציאל - כמה הן עשויות להרוויח בעתיד ולפי זה מתמחרים אותן. החור בהון העצמי בגלל ההונאה הזו, גם אם הוא משפיע על השווי של החברה, זה בעיקר בשוליים.

מסקנה שנייה: הבקדייטינג לא פוגע בתוצאות של החברות. דוח הרווח והפסד והמאזן לא נפגעו מהבקדייטינג. התזרים בטח שלא, כי לכל עניין האופציות אין השלכה על התזרים מפעילות שוטפת, כך שבינתיים אנחנו רואים אפס פגיעה בדו"חות וכתוצאה מכך זו המסקנה השלישית - הבקדייטינג לא פוגע בבעלי המניות.

מצד שני, התרומה של הבקדייטינג היא משמעותית מאוד למוטיבציה של העובדים, ועובדים מרוצים באים לידי ביטוי בדו"חות הכספיים של החברות והביצועים כמובן מתבטאים במחיר המניה. בקיצור, עובדים מרוצים שווים בעלי מניות מרוצים, ואפשר כבר להגיע למסקנה רביעית - בקדייטינג מועיל לבעלי המניות.

נזק אדיר לחברות

ולמרות שכולם מרוצים, צריך לזכור שבקדייטינג זה זיוף והונאה. נכון, אנשים שאחראים על כך צריכים לשלם את המחיר, אבל למה את המחיר משלמים בסופו של דבר החברה ובעלי מניותיה? למה חברה כמו קומברס צריכה להוציא עשרות מיליוני דולרים על תיקוני דו"חות ועלויות שכרוכות בבדיקות של הקצאת האופציות? מה זה כבר משנה מה היה בעבר?

זה משפיע, וחשוב לזכור את זה, רק על דו"חות רווח והפסד ההיסטוריים. כשעושים את התיקון וחוזרים ליום ההקצאה האמיתי, אבל עם מחיר המימוש הנמוך יותר, יש מיד הטבה שצריכה להירשם כהוצאה. זה לא משנה שהחברה לא הייתה בפועל מקצה במחיר מימוש כזה, כי בתיקון לאחור צריך להקצות כאילו זה היה ביום האמיתי, אבל עם מחיר המימוש הנמוך. זה גורר הוצאות גדולות, אבל ההוצאות האלו לא ממש מתורגמות למאזן. כבר דיברנו על כך שהמאזן אדיש להקצאות אופציות - ההטבה נרשמת מול קרן הון.

אז אם כך, מה בעצם המשמעות של התיקונים האלו? דו"חות רווח והפסד הם היסטוריה. אף אחד לא משקיע בחברה על סמך ההיסטוריה. המאזן הוא אותו מאזן - מאזן עם בקדייטינג שווה מאזן אחרי התיקון בהתעלם מהשלכות מיסויות על האופציות לעובדים. בגדול, אין השפעה על הנכסים וגם לא על ההתחייבויות. מכאן שאין לתיקון שום משמעות אמיתית לערך של החברה, ואם כך שוב עולה השאלה למה לזרוק עשרות מיליוני דולרים כדי לעשות את התיקונים האלו? הרי הכסף הזה, לצד היציאה מהפוקוס העסקי בחברות כאלו, הוא הנזק האמיתי לחברה. זאת לא היתה כוונת רשות ני"ע האמריקנית (ה-SEC), אבל בסופו של דבר המהלך שלה גרם לנזק הרבה יותר חמור לחברות