כן, הדו"ח של אוסיף יותר משהוא מעניין ברמת החברה, הוא דוגמה מצוינת לכוחה של החשבונאות. השפה הזאת שהיא בעצם כלי להבנת הדו"חות, גנבה את ההצגה והשפיעה על המספרים יותר מאשר העסקים עצמם. הביזנס של אוסיף לא ממש השתנה ברבעון השני, אבל השינוי הצפוי בשפה החשבונאית מהניב המקומי שלנו לניב הבינלאומי מזיז עשרות מיליוני שקלים ולפעמים גם מעל 100 מיליון שקל, מסעיף לסעיף.

נתחיל בביזנס. אוסיף שנרכשה בחודש אפריל על ידי ארקדי גאידמק, הפסידה ברבעון 17.6 מיליון שקל, בעוד שברבעון הראשון של השנה היא הרוויחה כ-34 מיליון שקל. אבל זה לא בגלל חולשה בביזנס. זה בגלל הוצאות מימון גדולות ברבעון השני. בפועל, הרווח מפעולות רגילות ברבעון השני הסתכם ב-20.3 מיליון שקל, בהשוואה ל-5.5 מיליון שקל ברבעון הראשון והפסד של מעל 10 מיליון שקל ברבעון המקביל. המימון התנפח ברבעון השני ל-29.1 מיליון שקל, לעומת 7.8 מיליון שקל ברבעון הראשון ו-20.4 מיליון שקל ברבעון המקביל ב-2006.

למרות ההפסד בשורה התחתונה, ההון העצמי של אוסיף גדל. לא סתם גדל - זינק ב-188 מיליון שקל ל-564.2 מיליון שקל. הסיבה היא המרת איגרות חוב למניות ומימוש אופציות למניות. זה כמובן לא סותר, ואנחנו בשלב זה עדיין מדברים בשפה החשבונאית המקורית - התקינה המקומית. על פי התקינה המקומית, איגרות חוב להמרה נרשמות במאזן החברה כהתחייבות. העסק חייב כסף לבעלי איגרות החוב האלו, בדומה לנושים אחרים - בנקים, בעלי איגרות חוב רגילות, ספקים וכו'. אבל, באיגרות החוב להמרה יש בכל זאת משהו שאין בהתחייבות רגילה, יש בהן שותפות גורל עם החברה, מין צ'אנס כזה לרווח שהוא לא רק הריבית הנקובה על איגרת החוב, אלא רווח שנובע מעליית ערך המניה. הצ'אנס הזה תלוי כמובן בפרמיית ההמרה על מחיר המניה, באורך חיי האיגרת ובפרמטרים נוספים. האופציה בתוך האיגרת הופכת את איגרת החוב להמרה למה שנקרא מכשיר פיננסי, ומכשיר פיננסי הוא חיה שהחשבונאות הבינלאומית מתייחסת אליה בשונה מהחשבונאות המקומית.

על פי החשבונאות הבינלאומית, יש לבדוק בכל תקופת חתך (כל רבעון) את הרכיב ההוני ורכיב ההמרה של איגרות החוב להמרה, כלומר מעין לקבוע שווי לכל אחד מהמרכיבים של איגרת החוב, כאשר שם המשחק כאן הוא שווי הוגן. אם לחברה יש התחייבות במסגרת איגרות חוב להמרה של 10 מיליון שקל אבל אופציית ההמרה היא אפסית, אז לצורך הדיון מדובר בהתחייבות לכל דבר של 10 מיליון שקל. אבל אם אופציית ההמרה היא בסיכוי מאוד גבוה וערך ההמרה המתבטא במחיר המניה הוא 30 מיליון שקל, אזי ברור שהמחזיקים ימירו את איגרות החוב למניות, ואז, כך קובעת התקינה הבינלאומית, יש לרשום בספרים את ערך ההתחייבות הכלכלית של החברה - 30 מיליון שקל.

זה הבדל גדול בין שתי התקינות וזה עלול לקלקל את הדו"חות של החברות הנסחרות שיש להן איגרות חוב להמרה עם סיכוי המרה גבוהים. אחרי הכול, בדרך כלל, אם כי זה לא מחייב, מחיר המניה של חברה טובה, יעלה. אבל כשלחברה הטובה יש גם איגרות חוב להמרה, אז ככל שמחיר המניה עולה סיכוי ההמרה גדלים והרכיב ההתחייבויותי גדל וזה גורם לגידול בהוצאות השוטפות.

על פי התקינה הבינלאומית, הפירמות צריכות לרשום את ההתחייבויות לפי שוויין ההוגן ואם השווי ההוגן עולה, אז מדובר בהוצאה של החברה - כלומר קלקול מסוים בדו"חות, ואבסורד שמביא חברות טובות שמניותיהן עולות לרשום דווקא הוצאות גדולות. זה דומה מאוד לחישוב הרווח למניה המדולל. חברות צריכות להתייחס להמירים (איגרות חוב להמרה ואופציות) בחישוב הרווח למניה המדולל, כשמספר זה תלוי בסיכוי המימוש. משמע, ככל שמחיר המניה עולה וסיכויי המימוש גדלים, אזי מספר האופציות ואיגרות החוב להמרה שמתווספות לחישוב (כאילו מומשו למניות) עולה. ככל שכמות המניות גדלה, אזי הרווח למניה קטן. לסיכום: החברה טובה ומנייתה עולה וזה גורם לקיטון ברווח למניה המדולל שלה.

ובחזרה למקרה שלנו. אוסיף, כמו כל החברות הנסחרות, פרסמה גילוי במסגרת דו"ח הדירקטוריון על ההשפעות של התקינה הבינלאומית על הדו"חות הכספיים. מדובר בקדימון לקראת יישום התקינה החשבונאית הבינלאומית בדו"חות הכספיים עצמם. בינתיים, זה מופיע בדו"ח דירקטוריון בצורה לא מבוקרת ולא ממש מחייבת באופן מוחלט, והחל משנת 2008 זה יופיע בצורה מחייבת בדו"חות עצמם.

ובכן, באוסיף כאמור יש איגרות חוב להמרה, ואיגרות החוב האלו הן כבר במסלול המנייתי. לראיה, ברבעון השני הומרו איגרות למניות בסכום של 174 מיליון שקל. זה מסביר חלק גדול מהעלייה בהון העצמי למרות ההפסד, אבל כשמסתכלים על התייחסות הדירקטוריון להשפעות התקינה הבינלאומית על הדו"חות של אוסיף, רואים שאיגרות החוב דווקא גורמות להפחתה של ההון העצמי. ההון העצמי לפי התקינה המקומית מסתכם בתחילת השנה ב-253.2 מיליון שקל ואילו על פי התקינה הבינלאומית ההון העצמי בתחילת השנה מסתכם ב-117.2 מיליון שקל - 136 מיליון שקל התאיידו מההון העצמי, הרוב הגדול בגלל ההתייחסות השונה לאיגרות החוב להמרה. פשוט המניה עלתה, ההתחייבות בגין האג"ח עלתה וההתחייבות שיש לרשום לפי התקינה הבינלאומית עלתה.

באוסיף ממש לא אוהבים את זה - "השפעת שערוך התחייבויות אלו, למועד האימוץ לראשונה, תיזקף ליתרת עודפים במסגרת ההון העצמי, שערוכים לאחר מועד האימוץ לראשונה ייזקפו לדוח הרווח וההפסד", הם מסבירים בדו"ח הדירקטוריון ומוסיפים - "לאור העובדה כי שערוך התחייבויות אלו ורישום ההפסד בגינן נובע מעליית שער המניה בשוק (נכס הבסיס של רכיב ההמרה באג"ח ושל כתבי האופציות למניות), ולאור כך שלדעת החברה עליית שער המניה שלה בשוק אינה מהווה שינוי לרעה במצבה העסקי של החברה, כי אם להיפך, בדעת החברה לפעול, ביחד עם רואי החשבון המבקרים שלה, לבחינת הפרשנות המקובלת אשר קיבלה ביטוי בין השאר בפרסום לעיל של המוסד לתקינה חשבונאית אל מול כתבי המקור של התקינה הבינלאומית".

אנחנו מנחשים שזה יהיה קשה ואפילו בלתי אפשרי לזוז מהתקינה הבינלאומית. בהנחה שכך, אזי לחברה צפויות הוצאות או הקטנת עודפים (בגין הוצאות עד יישום התקינה הבינלאומית). כמה בדיוק? קשה לדעת - זה תלוי במחיר המניה ועכשיו הכיוון של המניה למטה, מה שדווקא מקטין את ההתחייבות הפיננסית. עם זאת, בהנחה שהחברה הייתה עוברת ברבעון השני של השנה ליישום התקינה הבינלאומית, היא הייתה צריכה לסבול ירידה בהון של 150.6 מיליון שקל שהם ההפרש בין השווי בספרים של איגרות החוב להמרה - 456.5 מיליון שקל, לבין השווי ההוגן - 607.1 מיליון שקל.