הון עצמי והן זר הם שני ספקי החמצן של חברה. הון עצמי זה מה שהבעלים מביאים מהבית והון זר שקרוי גם הון חיצוני הוא הלוואות ואשראי מבנקים, מממנים ומציבור. יש גם סוגים של ייצורי כלאיים – קוראים להם מניות בכורה. מניות בכורה הם סוג של מניות, כלומר הון, אבל הם גם זכאיות לריבית או לדיבידנד שוטף, כך שבעצם מדובר על סוג של חוב.

כל מניית בכורה והסיפור שלה, יש מניות בכורה צוברות שהמשקיע בהם זכאי באם החברה מרוויחה לצבור את סכום הדיבידנד על פני מספר שנים, יש מניות בכורה שמחויבות לחלק את הדיבידנד הנקוב עליהם, ובכלל כל חברה יכולה ליצור סוג חדש ומודרני של מניות בכורה.

בזמן האחרון מדברים הרבה על העסקה של סיטי (C ). סיטי, ובשמה הקודם שעדיין מושרש – סיטיגרופ, הנפיקה מניות בכורה ל-ADIA - קרן ההשקעות הגדולה של ממשלת אבו=דאבי. המניות האלו מבטיחות ריבית של 11% בשנה. זה המון כמובן, וזה מעיד על הצרות של סיטי בפרט, ועל הצרות של הענף בכלל, אם כי, זה לא כל כך נורא כמו שזה נראה במבט ראשון.

סיטי, הבנק הגדול בעולם, הנפיק ל-ADIA ולמשקיעים נוספים מניות בכורה בסכום של 7.5 מיליארד דולר. הסכום הזה מחזק את הונו העצמי של הבנק, שממנף אשראי הגבוה כמעט  פי 20. ההון של סיטי מסתכם בסוף הרבעון השלישי ב-127 מיליארד דולר, והמאזן שלה – 2,358 מיליארד דולר – 2.36 טריליון.

ההון הזה אומרים בסיטי ישמש להרחבת הפעילות (גם ביפן) , אבל כמעט כולם מעריכים שהוא נועד לשמש  כרית ביטחון להפסדים שיבואו ברבעון הרביעי. בנקים, גם אמריקנים כפופים לרגולציה בנקאית, והעיניים של הרגולטור מסתכלות באופן שוטף על היחס בין ההון העצמי למאזן. אנחנו לא בקיאים ביחס הנדר בבנקים זרים, אבל ברור שאם ההון קטן אפשר לעשות אחת משתיים – או להקטין את המאזן, משמע להוריד את ההתחייבויות וזה לא תמיד פשוט ואם עושים את זה אפשר לגלות שדים בארונות – התחייבויות קטנות ממה שרשום , דבר שגורם למחיקות , קיטון בהון וחוזר חלילה,  ואפשר   פשוט להגדיל את ההון.

סיטי העדיפה שלא להקטין את הפעילות, שלא לפגוע במאזן. אולי היא לא רוצה לחפור שם יותר מדי.בתקופות של משבר אשראי מתפתח, רק זה חסר בשווקים. שמעבר לעצירת האשראי החדש, יתגלו גם צרות עם האשראי הקיים. היא העדיפה להגדיל את ההון והיא עשתה זאת לכאורה במחיר מופרז.

ובכן, התקשורת האמריקנית חגגה על סיטי הפריירים שנותנים הלוואה בריבית של 11% לאבו-דאבי, אבל זה לא ממש מדויק. ראשית זו לא הלוואה. הלוואה לא היתה מגדילה את ההון של החברה, וכאן, מניות הבכורה כן מגדילות את ההון. ושנית, מדובר במניות מעין נכות ביחס למניות אחרות. ה-7.5 מיליראר דולר האלו ימומשו במחיר של 31.8 עד 37.2 דולר למניה ממארס 2010 ועד אוקטובר 2011, בממוצע תוך 3 שנים בלבד, כשבינתיים הן לא מקנות שום דבר בהון ושם דבר בשליטה. וגם לאחר שיומרו למניות מדובר באחזקה של 4.9%, אחזקה פיננסית בלבד, שלא תפריע לתפעולה השוטף של ההנהלה.

סיטי בעצם מקבלת הון ומתייחסת אליו כחוב במשך תקופה קצרה (שלוש שנים), הקנס שלה הוא לא באמת 11%,  הריבית הזו תלויה ומבוססת על תנאי השוק ועל הדיבידנד השוטף שמחלקת סיטי. הדיבידנד הזה מסתכם ב-7.2% בשנה. אם אבו-דאבי היו קונים מניות הם היו מקבלים את ה-7.2%, בפועל הם מקבלים קרוב ל-4% יותר, ובמצב הפיננסי של סיטי זה ממש לא נורא.

מה שיש כאן זה בעצם תשלום עודף של 4% בשנה במשך שלוש שנים, נעשה את זה פשוט – 12%, אם תרצו הם מקבלים הנחה של 12% בעת מימוש מניות הבכורה למניות רגילות. יחס ההמרה הממוצע הוא 34-35 דולר, כך שבסוף החישוב הקצת מסובך הזה יוצא שהם רוכשים את המניות ב-30-31 דולר, שזה המחיר הנוכחי. סיטי לא פראיירים.