בואו נניח לרגע שבן גביזון היה פועל הפוך, וגם השוק היה נע בכיוון הפוך. הפוך על הפוך: גביזון היה חושב שהשוק הולך להתרסק ולכן היה מפחית את האחזקה של קופת הגמל חרמון במניות ל-20% (במקום עליה לכ-80%) ואז השוק היה מזנק והקופה היתה רושמת בינואר תשואת חסר משמעותית לעומת הבנצ'מרק שלה וגם לעומת מרבית המתחרים. ומה היה קורה אז ? קרוב לודאי שהוא, ועזרא עטר שהיה ממונה עליו ועל כל תחום הגמל בפריזמה, היו נלחצים ואולי אף ננזפים בצורה כזו או אחרת על ידי ההנהלה של פריזמה שכן בשוק התחרותי והאכזרי כל חודש כזה משמעותו אבדן לקוחות למתחרים.
התסריט הזה לא דמיוני כלל שכן בשנתיים האחרונות היו כמה מנהלי השקעות (צבי סטפק ממיטב, למשל) שחששו מהעליות החדות בשווקים ולכן צמצמו אחזקות במניות וגם קיצרו את המח"מ בתיק אגרות החוב שלהן. התוצאה, כמובן, היתה ירידה בהיקף הנכסים היחסי שהם מנהלים לעומת המתחרים. וכשבאה המפולת, כולם ללא יוצא מהכלל לא הצליחו להימלט ממנה (כלומר לרשום תשואה חיובית), מי יותר ומי פחות. הפנקס, אגב, עדיין פתוח והיד רושמת..
הרבה מאוד מאמרים נכתבו על פרשת גביזון שהתפוצצה בינואר אבל היבט אחד חשוב זכה להתעלמות: בעקבות הפרשה יחששו עוד יותר מנהלי השקעות רבים, בעיקר הצעירים והפחות מנוסים שביניהם, להוציא קצת את הראש מהקופסא על מנת לספק ללקוחות שלהם יותר תשואה בפחות סיכון. התנהגות העדר של מנהלי ההשקעות, שאפשר להבין אותה, קיבלה חיזוק משמעותי. מנהל השקעות שרוצה לשמור על מקום עבודתו יחשוב עשר פעמים לפני שהוא מבצע פעולה שעשויה לגרום לו להראות תשואה נמוכה יחסית (גם אם בסיכון נמוך יותר) וכמובן שלקחת סיכון קצת יותר גבוה על מנת להציג תשואה עודפת, גם אם הוא מזהה תנאי שוק כמעט מושלמים לביצוע מהלך אגרסיבי יחסית.
כנראה שחינוך הציבור הרחב להסתכל גם על הסיכון ולא רק על התשואה ייקח עוד הרבה מאוד שנים, וחבל. בינתיים, בכל אופן, כל עוד הח'ברה בודקים רק את התשואה יכול הממונה על שוק ההון, ידין ענתבי, להמשיך לפתוח את השוק ולאפשר לכל אחד לנהל את החסכון הפנסיוני שלו בעצמו, ולא באמצעות גוף שייקח דמי ניהול יקרים עבור שירות בינוני בדרך כלל (בלשון המעטה). 1%-1.5% דמי ניהול לשנה על קופת גמל או קרן פנסיה בהיקף של 2-3 מיליון שקל הם משהו כמו 20-40 אלף שקל !!! זה הרבה מאוד כסף שכל אחד יכול לעשות בו שימושים רבים בעתיד.
וכשמנהלי ההשקעות מוגבלים מאוד על ידי הרגולטור וועדות ההשקעות ולמעשה אינם יכולים לספק ללקוחות תמורה הולמת, זה הדבר הנכון לעשות. וזה גם הרבה יותר פשוט מכפי שזה נראה: חבר טוב שלי, למשל, החליט בערך בגיל 34 להשקיע 100% מחסכונותיו במניות עד לפרישה, בפיזור גלובלי מקסימלי. הוא השקיע בתעודות סל המשקיעות במדדי המניות המובילים בעולם, החל ממדינות המזרח הרחוק, דרך אירופה ועד לצפון אמריקה ואמריקה הלטינית, כל שוק בהתאם למשקל שלו במדד העולמי. וזהו. לאחר קבלת ההחלטה הזו הוא לא צריך לעשות כלום במשך 30 השנים הבאות, מלבד להזרים את החסכונות לקרנות בהתאם למדיניות שמתאימה לו. וכמובן לא להתרגש יותר מדי מהתיקונים החדים והאלימים שצצים מדי פעם בדרך למעלה.