לקראת ליל הסדר הקרב ובא ולפני שאנו שואלים את הקושיות ואומרים בקול גדול "מה נשתנה" הגיע העת לעשות קצת סדר בבלגאן, לבער את החמץ ולפתוח דף חדש.

במהלך עבודתי ובפגישותיי עם יועצי השקעות רבים התחוורה לי העוינות הרבה (כמעט מלחמה) השוררת  בין הדוגלים בשיטת הניתוח הפונדמנטלי לעמיתיהם הטכניים.

נדהמתי איך כל צד משוכנע כי הוא מחזיק באמת ומכפיש את השיטה שכנגד מבלי באמת, לנסות ולהבינה. נחשפתי לעצמת הזלזול המובעת,לרוב, מהדוגלים בשיטה הפונדמנטלית הרואים בניתוח הטכני, שיטת ניבוי שאינה שונה מפתיחה בקלפי טארות.

עוצמת הזלזול החזירה אותי לקורס בפסיכולוגיה מתקופת לימודי האקדמאים בה נחשפתי להבדלי הגישות הנהוגות בפסיכולוגיה. אני זוכר שמה שבלט מאוד היא התפיסה שבה החזיקו המטפלים שהיו משוכנעים כי בידם המפתח לריפוי הנפש ואילו שאר הגישות בטלות. עם התפתחות המחקר הפסיכולוגי רבים מהעוסקים בתחום  הפנימו כי "האמת" נמצאת ביכולת לשלב בין כל האסכולות תוך התאמתן למושא הטיפול.

ובחזרה לענייננו, אין ספק כי כיוונה של מניה מסוימת לאורך זמן, קשור קשר הדוק לפרמטרים הכלכליים שלה וליכולת של המשקיעים להבינם ולזהותם. ללא גופי האנליזה המנתחים את החברה על כל רבדיה קשה היה להעריך ולחזות את התנהגות המניות.

אולם חשוב לזכור כי כיוונה של מניה לאורך זמן נקבע ע"י הגופים המוסדיים המהווים  (שימו לב) מעל 80% מהשוק ולכן בפועל ניתן לומר שהם עצמם מהווים את השוק!!! פה בדיוק נכנס היתרון הגדול של השיטה הטכנית היודעת לזהות את טביעות האצבע שמשאירים המוסדיים בעת פעילותם ומנסה לרכב עם הגל שהם מתווים. למעשה, אם המנתחים הפונדמנטלים מתמודדים עם המשוואה של פירוק וניתוח החברה והניסיון לחזות את עתידה, המנתח הטכני מסתכל אך ורק מהכיוון של התוצאה שמתבטאת,  ברוב המקרים, ע"ג הגרף.

לכן אני מאמין כי ניסיון לשלב בין שתי השיטות הוא הפתרון היעיל ביותר לאורך זמן, כאשר ניתוח פונדמנטלי יוכל לאפיין אם עתיד החברה סוגה בשושנים ואילו השיטה הטכנית תוכל לקבוע מתי העת להיכנס בפועל למניה וכמובן מתי יש לצאת ממנה. 

בשביל לא להכביר במילים החל מהפרסום הבא אתחיל לבצע משהו שהוא חדשני במחוזותינו ואנתח מניות משתי זוויות  הכלכלית  והטכנית  ואולי סוף סוף תיפסק העוינות בין הצדדים.

הכותב משמש כמנהל פיתוח ביפעת הון דיסק

ומרצה בניתוח טכני במרכז להשכלה פיננסית