מאז הקיץ האחרון יש מגמה עולמית של התייקרות חומרי הגלם. כתוצאה מכך חלו עליות מחירים חדות במרבית המדינות המפותחות. באירופה, למשל, נרשמו התייקרויות משמעותיות במדד המחירים של החודשים ספטמבר- אוקטובר, התייקרויות שהפתיעו את החזאים שם וגרמו לחשש מפני אינפלציה בגוש היורו. עם זאת, לאחר מספר חודשים של עליות מחירים התמתנו עליות המחירים החדות והשינויים ברמת המחירים באירופה חזרו למתווה הרגיל שלהם.
כאשר התהליכים הללו התרחשו באירופה, בארץ המחירים נותרו כמעט ללא שינוי ואף ירדו במקצת כתוצאה מההתחזקות של השקל. אולם מתחת לפני השטח הצטברו תנאים שחייבו עליות מחירים: המחירים של חומרי הגלם המיובאים עלו, המשק הישראלי צמח ו השכר במרבית הענפים עלה. באתו זמן ירד מספר הלא-מועסקים שהביקושים בארץ גדלו. כל אלו יצרו לחץ על היצרנים לעלות מחירים כבר לפני מספר חודשים, אולם נראה שהם העדיפו לדחות את עליות המחירים מסיבות שונות וביניהן תנאים חוזיים, החשש מפני מיתון בעקבות המשברים בחו"ל והתקווה כי המחירים של חומרי הגלם ירדו בעתיד הקרוב. בנוסף, הייסוף המהיר בשער השקל עזר לצמצם את השפעת העלייה במחיר חומרי הגלם המיובאים.
אולם, כאשר בחודשים האחרונים חלה האטה בקצב הייסוף של השקל כאשר הדולר התקרב למחירי "רצפה" והיצרנים הבינו כי לא עומדת לחול ירידה קרובה במחיר של חומרי הגלם החלו המחירים לעלות גם במשק הישראלי.
בדומה למה שהתרחש בשווקים אחרים, היצרנים והמשווקים מנצלים את העובדה כי עליהם לעדכן חלק מהמחירים בכדי לעדכן גם את מחיריהם של מוצרים אחרים: הדבר מאפשר להם לגלגל על הצרכנים את כלל הגידול בעלויות שהם ספגו בתקופות קודמות. זה כולל כאמור גם עלויות שאינן קשורות במחירי הייבוא כמו העלויות שכר ועלויות הנובעות מהצורך לעמוד בביקושים גדולים יותר מבעבר. בנוסף, הצרכנים בישראל סובלים כעת מעלייה עונתית במחירי הפירות והירקות שנובעת מהתנאים הקשים ששררו בחורף האחרון ומסגירת מעברי הגבול בינינו לבין הפלסטינאים. בנוסף, גם משכירי הדירות שהתרגלו להסתמך על הדולר למדו כי עדיף לעבור ולנקוב את המחירים בשקלים. התוצאה היא שהם מעדכנים את החוזים כעת, ומייקרים את שכר הדירה באופן שצריך לפצות על שחיקה לא רק במחירי הדולר אלא גם על הגידול בעלויות ועל הגידול בביקושים לדירות שכורות. לבסוף, גם הממשלה תרמה את חלקה לעליות המחירים בכך שהיא נוקטת מדיניות לא אחידה ולא ברורה כלפי העובדים הזרים, דבר המגדיל את עלויות העבודה בתחומים שזקוקים לידיים עובדות כמו בנייה, חקלאות ומשק בית.
כל הסיבות הללו ביחד גרמו להצטברות של עליות מחירים בתקופה האחרונה. עם זאת, עליות מחירים אינן אינפלציה: אינפלציה היא תהליך מתמשך של שחיקת ערך הכסף, תהליך שבו כל יום וכל חודש המחירים עולים בקצב הולך וגדל והערך של הכסף הולך וקטן. אינפלציה היא תהליך שעיקר הנזק שלו הוא בכך שהוא מהווה מס נוסף על הצרכנים, מעוות את המחירים במשק בין מוצרים שמחיריהם משתנים במידה שונה בזמנים שונים, מחייב היערכות מיוחדת ויקרה של היצרנים והעובדים לעדכונים תכופים של המחירים והמשכורות וגורם לאובדן האמון של הצרכנים בכסף ובמי שאחראי על הדפסתו, כלומר בממשלה ובבנק ישראל. אינפלציה מזיקה גם כאשר הצרכנים לומדים להתגונן בפנייה והיא איננה גורמת לאובדן כוח קניה. עליית מחירים כפי שאנו חווים כעת, לעומת זאת, כואבת בגלל שהיא מקטינה את כוח הקנייה והיא מחייבת לעבוד יותר בכדי ליהנות מאותה רמת צריכה.. עם זאת, עליות המחירים הללו יימשכו כל עוד עולות העלויות הריאליות של הייצור. אולם כיוון שמרבית הגידול בעלויות כבר גולגל אל הצרכנים, סביר שעליות המחירים יפסקו בזמן הקרוב (אלא אם כן המחירים של חומרי הגלם ימשיכו לעלות בשווקי העולם, דבר שאינו צפוי כעת). לכן סביר שבעוד מספר חודשים יכריזו הרשויות בארץ בגאווה שהצליחו להדביר את האינפלציה ושהיא חזרה למסלולה הנורמאלי: האמת היא, שנכון לעכשיו עדיין לא הייתה לנו אינפלציה: המחירים אומנם עולים, אבל הדבר רק מהווה תיקון למחירים הנמוכים שהיו פה קודם, ולאחר שהתיקון יסתיים, גם קצב שינוי המחירים בעתיד יחזור לנורמאלי.
