שער החליפין בין מטבעות של מדינות שונות מייצג את המחיר היחסי של סחורות במדינה אחת לעומת המחיר שבו הן נסחרות במדינה השנייה. מדד הביג-מק, למשל, מודד את שער החליפין בין ישראל לארה"ב על ידי מדידת היחס בין המחיר של ארוחת ביג מק באמריקה למחיר של אותה ארוחת ביג-מק בישראל. לכן כאשר עולים מחירי המחירים בארץ אחת יותר מאשר בארץ אחרת צפוי המטבע של המדינה שבה התרחשו עליות המחירים להיחלש.
למרות זאת, כאשר לפני מספר חודשים חלו עליות חדות במחירי המוצרים בארץ ו נראה היה שהאינפלציה מזנקת לקצב מהיר יותר מהאינפלציה בארה"ב ובאירופה הרי שבאופן מיידי התחזק השקל לעומת הדולר ומטבעות אחרים. ההסבר שניתן לכך הוא שהסוחרים במט"ח ציפו שבנק ישראל יגיב לעליות המחירים על ידי העלאת הריבית במשק. התוצאה של עליית הריבית אמורה הייתה להיות ירידה בקצב האינפלציה במחיר של הקטנת הביקושים במשק והמשך ההיחלשות של הדולר.
אולם בנק ישראל הפתיע את המשקיעים: בנק ישראל נמנע מלהעלות את הריבית והוא אף החל לפעול בשווקי המט"ח בכדי לגרום להחלשות השקל. לכל הפעולות הללו יש השפעה מעודדת על היצוא ועל הביקושים במשק, אולם כל אחת מהן בנפרד וכולן ביחד עשויות להוביל להגברה בקצב עליות המחירים. ייתכן מאד כי בבנק ישראל סבורים שעקב המשבר המעמיק בשווקי העולם ירדו מחירי הסחורות בחודשים הקרובים וכתוצאה מכך יפסקו עליות המחירים גם בארץ.
אבל בנק ישראל לקח סיכון: בכירי הבנק יודעים היטב שאינפלציה איננה עליית מחירים. עליית מחירים היא פעולה שמתבצעת על ידי סוחרים בתגובה לשינויים בעלויות ובביקושים והיא מובילה לכך שהמוצרים נעשים יקרים יותר ביחס לשכר. כאשר מתרחשת עליית מחירים משמעותית הציבור יכול לקנות פחות ולכן חלה ירידה ברמת החיים והצריכה. אינפלציה לעומת זאת, היא תופעה שמתרחשת כאשר עליות המחירים אינן מתרחשות כתוצאה משינויים בעלויות או בביקושים. אינפלציה מתרחשת כתוצאה מכך שהסוחרים מצפים שהמחירים של ספקים ושל מתחרים יועלו בזמן הקרוב ולכן הם מגיבים לכך על ידי העלאת המחירים שלהם. הציבור מגיב לכך באמצעות דרישה לעליות בשכר – ולכן לעלייה בציפיות לעליות מחירים – וחוזר חלילה. אינפלציה משבשת את המחירים היחסיים בין מוצרים שונים ובין צריכה לעבודה, מחלישה את האמונה בערך של הכסף והקטנת האמון בממסד.
כאשר בנק ישראל נמנע מלהעלות את האינפלציה הוא שידר למשקיעים שהוא מעדיף לשמור על הצמיחה במשק מאשר לפעול לעצירה של עליות המחירים. הציבור למד שבנק ישראל יהיה מוכן לסבול עליות מחירים, והוא לא יגיב לכך בפעולות שיורידו את הביקושים במשק או שיפגעו בייצוא. לכן הציבור למד לצפות שבמידה והעלייה במחירי הסחורות תמשיך, יימשכו גם עליות המחירים. על פי המדידות של בנק ישראל, בכל השנים האחרונות הציפות לאינפלציה היו כ- 1.5 עד 2% לשנה, כלומר במרכז יעד האינפלציה של בנק ישראל. בתקופה האחרונה הציפיות עולות וכבר הגיעו לרמה של כ- 3% לשנה, כלומר בקצה העליון של יעד האינפלציה. דרושה עוד דחיפה קטנה אחת כדי שהציפיות יעלו גם מעל לרף הזה. הדחיפה הזאת עשויה לבוא בזמן הקרוב: למרות שבארץ נרשמה בחודש האחרון רמת אינפלציה נמוכה יחסית, במרבית המדינות המפותחות דווקא חלה עלייה במחירים. בתוך זמן לא רב, תגולגל עליית המחירים העולמית הזאת לעלייה במחירים של מוצרים מיובאים. בנוסף, בסוף הקיץ צפויה עלייה במחירי הפירות והירקות, וזאת בתוספת תקופת החגים שגם לה יש השפעה על הביקושים והמחירים. במידה ומחירי הסחורות בעולם לא יתחילו לרדת בחודשים הקרובים, אזי אחרי החגים בהחלט עשוי להגיע גל נוסף של עליות מחירים. אם לא יחול שינוי, עליות המחירים הללו עשויות לגרום לגידול נוסף בציפיות לאינפלציה. הציפיות המוגברות לאינפלציה עשויות להוביל לעליות מחירים נוספות ובתגובה להן - לדרישות לתוספות לשכר.
בתקופה שבה הבחירות נראות מעבר לאופק, הממשלה עשויה לתמוך בדרישות שכאלו, וחלק מהפוליטיקאים בוודאי שינסו להגביל את החופש של בנק ישראל לפעול לריסון האינפלציה כי הדבר יוביל לפגיעה בצרכנים. המחיר עשוי להיות עלייה באינפלציה לרמה של 5-6% בקצב שנתי שעמה נצטרך לחיות במשך תקופה לא קצרה, או לעלייה חדה בריבית שתשכנע את הציבור שבנק ישראל באמת מתכוון לעצור את האינפלציה. במקרה כזה צפוי גם עימות בין בנק ישראל והפוליטיקאים. המחיר של מאבק שכזה עשוי להיות ירידה באמון הציבור בבנק ישראל, בדומה לפגיעה שהתחוללה במעמדו של בית המשפט.
