את המשבר האחרון בשווקים הפיננסים נוהגים בדרך כלל להשוות למשבר הכלכלי הגדול של שנות ה-30' של המאה הקודמת, שהחל עם הקריסה בוול סטריט באוקטובר 1929. יש הרבה מאוד הבדלים בין שני המשברים (אחד מהם הוא הבועה האדירה שהתנפחה במניות לפני הקריסה, אחר הוא שיעור האבטלה שבשנות השלושים נסק בארה"ב לכ-25% בשיא וכעת הוא עדיין רחוק מאוד מכך...בינתיים).

עם זאת, נבירה בספרי ההיסטוריה הפיננסית והכלכלית מעלה עוד כמה וכמה משברים פיננסים שהתרחשו ב-150 השנים האחרונות. לכל משבר יש את המאפיינים שלו אבל יש גורם אחד דומה בכולם – רמות פאניקה והיסטריה גבוהות מאוד, שיוצרות כמובן הזדמנויות השקעה מעניינות. משבר כזה קרה באביב 1962 ואחד נוסף ב-1873 (הראשון מוזכר בעמוד 104 בספרו של ווילאם אוניל "איך לעשות כסף מהשקעה במניות" בו הוא כותב שהופתע מהדמיון בין המשבר והפאניקה שהתפתחה באפריל 1962 לזו של 1907, אותה אפרט בהמשך. על השני קראתי באחד הניוזלטרים שאני מקבל).

היום יש לנו את "מדד הפחד", ה-VIX (שמודד למעשה את עוצמת התנודתיות) , שזינק לשיאים חדשים בשבועות האחרונים ועדיין לא מראה סימני רגיעה, אבל אז לא היו מתנדים טכניים כאלה כך שנותר לנו להסתמך על עדויות מהכתובים.

עדות מרשימה ומפורטת כזו מופיעה בספרו של אדווין לפברה "זכרונותיו של סוחר מניות. בעמודים 98-100 מתאר לפברה, על פי הסוחר לארי ליווינגסטון, את ההתרחשויות בשבועיים האחרונים של אוקטובר 1907, ובעיקר ב-24 בחודש. נזכיר רק כי אז עוד לא היה קיים הפדרל ריזרב שכיום אחראי על גובה הריבית, אספקת נזילות למערכת הבנקאית ואופציות חשובות נוספות.

 "..ואז הגיע ה-24 באוקטובר, יום אותו לא אשכח לעולם. הדיווחים הראשונים מעמדת קבלת הכסף אמרו שהמבקשים להלוות יצטרכו לשלם כל שיעור ריבית שהלווים ידרשו. וגם אז בכלל לא בטוח שהם יוכלו לקבל כסף. באותו יום ההמון שהתאסף סביב העמדה היה גדול הרבה יותר..בעת שהגיע זמן החלוקה, בשעות אחר הצהריים, היו כ-100 נציגי חברות ברוקרים, כשכל אחד מהם מקווה להשיג את הכסף שהחברה שלו צריכה באופן בהול...

ללא הכסף הם יהיו חייבים למכור את המניות שרכשו באשראי, ובכל מחיר, בשוק בו הקונים היו נדירים מאוד בדיוק כמו הכסף. ובדיוק אז לא נראה אפילו דולר אחד בסביבה....

החבר שלי, שהיה דובי על השוק בדיוק כמוני, בא אליי ואמר "אלוהים אדירים, לארי. אני לא יודע מה עומד לקרות. לא ראיתי משהו כזה עד היום.זה לא יכול להימשך. משהו חייב לקרות. זה נראה כאילו כולם הולכים לפשוט את הרגל היום. אי אפשר למכור מניות כי אין קונים וגם אין כסף בעמדה בכלל..

המצב החדש והמוזר הזה הביא אותי לחשוב שאם זה יימשך עוד קצת זמן זה לא יועיל לאף אחד. אף אחד לא יוכל להרוויח כסף, גם לא השורטיסטים.

לבסוף נעשה ברור שאין מה לחכות ליד עמדת הכסף, כי לא יהיה כסף. נשיא הבורסה, מר ה'.ר. תומאס, ביודעו כי כל בתי ההשקעות והברוקרים הולכים לפשוט את הרגל, ניסה להרגיע את המצב ולכנס את ראשי הבנקים הגדולים על מנת שילוו כסף..

מי שהציל את המצב היה מר מורגן מג'יי.פי מורגן. "לכו בחזרה לבורסה ותאמרו להם שהם יקבלו את הכסף שהם צריכים. בבנקים", אמר לתומאס ולג'יימס סטילמן, נשיא הבנק העשיר בארה"ב באותה תקופה, נשיונל סיטי בנק. לאחר מכן נודע לי שמורגן פשוט שלח הודעה לבנקאים המפוחדים שהם מוכרחים לספק את הכסף לבורסה.

"אבל אין לנו כסף", הגיבו הבנקאים.

"יש לכם רזרבות, תשתמשו בהם".

"אבל אנחנו מתחת לרמת הרזרבות המותרת בחוק".

"זה לא משנה כרגע. הרזרבות קיימות בדיוק לימים כאלה. השתמשו בהם".

לבסוף צייתו ראשי הבנקים והזרימו כ-20 מיליון דולר, הזרמה שהצילה את הבורסה באותו יום. הפאניקה העצומה חלפה לאחר מכן והמפולת נעצרה. ותנחשו מה קרה ב-1908 ? רמז: ירוק כהה.

בשורה התחתונה: כעת אנו בעיצומו של גל פאניקה אדיר שהבנקים המרכזיים והממשלות בכל העולם מנסים לרכך ולשכך. כבר היו די הרבה גלים דומים (כאמור, לכל אחד יש כמובן את המאפיינים הספציפיים שלו..) מאז שהחלו הבורסות לפעול (זה כנראה חלק מהמשחק שתמיד יישאר איתנו, בגלל הטבע האנושי) וכמעט תמיד לאחר מכן הגיע גל של עליות חזקות, בדרך כלל בשנה שלאחר שיא הפאניקה. המשבר הכלכלי האדיר של שנות ה-30' היה שונה מההיבט ההשקעתי בכך שההתאוששות אחריו ארכה יותר זמן. אבל אז לא פעלו הממשלות והבנקים המרכזיים כפי שהם פועלים כיום. וגם אז, מי שהשקיע בשלב מתקדם של השוק הדובי זכה לראות רווחים של מאות אחוזים אם היה סבלני מספיק.

אין ספק שצריך הרבה מאוד אומץ להשקיע כיום, במניות או באגרות חוב לצורך העניין. לכן נראה לי, כפי שכבר כתבתי לאחרונה, שהשיטה המתאימה ביותר כעת היא השקעה בסכום קבוע בכל פרק זמן, כל אחד לפי יכולתו (למשל, 2000 שקל בכל חודש). וכשיתרבו הסימנים שהשוק משנה כיוון והאווירה משתפרת, אפשר להגדיל את הסכום.