ההיסטוריה שלה קצרה יחסית, 15 שנה בלבד, אבל מה שהיא הספיקה לעשות בשנים האלה חברות אחרות לא יעשו גם במאה שנה. בתזמון מושלם, עם אנרגיות ומוטיבציה ללא סוף, עקשנות, הרבה שכל, וכמובן גם מזל - הקימה ב-1993 קבוצת חברים צעירים את צ'ק פוינט (CHKP), והשאר היסטוריה.
החברה הפכה מהר מאוד לסטנדרט טכנולוגי בתחום עיסוקה - אבטחת רשת האינטרנט. שנה אחרי ההקמה היא כבר התגאתה במכירות של מאות אלפי דולרים, ואחרי שנה נוספת היא כבר מכרה בסכום בלתי נתפס מבחינתה: 9.5 מיליון דולר. בשלב כזה אנשים רבים נוטים לרדת מהרכבת הדוהרת. לשים את החברה על המדף, לקבל הצעות, לקיים סוג של מכרז, למכור, ולהיפגש עם סכום דמיוני. לא בצ'ק פוינט. שם הבינו שהמציאות עולה על כל דמיון.
עוד שנה עברה וצ'ק פוינט הגיעה לוול-סטריט. היא הייתה אז רק בת שלוש אבל וול-סטריט פרגנה מקיר לקיר. החתמים החזקים ביותר אז - ובראשם גולדמן זאקס - הובילו את ההנפקה, התקשורת הכלכלית והטכנולוגית שיבחה את הפלא והמשקיעים הזרימו הוראות קנייה. החברה גייסה לפי הרף העליון של טווח ההנפקה - שווי של 460 מיליון דולר - וביום המסחר הראשון זינקה המניה ב-71% לשווי של 790 מיליון דולר.
בשנת ההנפקה צמחה צ'ק פוינט להכנסות של 34.6 מיליון דולר, ותוך ארבע שנים, בשנת 2000, היא הגיעה למחזור של 425.3 מיליון דולר (ראו בטבלה). את 2007 היא כבר סגרה עם מחזור של 730.9 מיליון דולר, 83 מיליון מתוכו מיוחסים לרכישה של פוינטסק מתחילת השנה.
אם נשתעשע מעט במספרים נגיע לכמה תובנות מעניינות. הראשונה: מאז ההנפקה צמחה צ'ק פוינט ב-32% לשנה בממוצע. השנייה ואולי הטריוויאלית, הצמיחה נחלשה בשנים האחרונות, למרות שב-2007 צ'ק פוינט דווקא חזרה לצמוח אורגנית בכ-12.7%, ועם התוספת החיצונית של פעילות פוינטסק היא צמחה ב-27%.
מי אוכל מהעוגה?
מרשים, באמת מרשים, אז למה בשנים האחרונות המניה תקועה? בשנה האחרונה נסחרה מניית צ'ק פוינט בשערים שבין 20 דולר ל-26.7 דולר. כיום היא נסחרת בשער של כ-21 דולר, מחיר המבטא לחברה שווי של 4.7 מיליארד דולר. אם נגדיל את התקופה לחמש שנים הטווח יהיה בין 15 דולר ל-26.7 דולר, כך שכעת היא במרכז הטווח.
ובכן, הגידול בהכנסות לא תמיד מלווה בגידול ברווחים (הרווחים על פי דוח רווח והפסד, לא רווחי הפרופורמה). החברה לא הצליחה לחזור לרווח של שנת 2001 למרות שמאז היא הגדילה את הכנסותיה ב-40%. אמנם, בהסתכלות פרופורמה - בנטרול ההוצאות החד פעמיות שמיוחסות לרכישה - היא אכן צמחה גם ברווח בין השנים האלה, אבל בשיעור נמוך משיעור הצמיחה בהכנסות - 11% בלבד.
אם כך, אולי הסיבה לתמחור של צ'ק פוינט קשורה לירידה בקצב הצמיחה? אולי וול סטריט, שבזמן שהחברה צמחה ב-50% העניקה לה מכפיל רווח של 20, 30 ואפילו יותר, מסתכלת בשנים האחרונות על צ'ק פוינט יותר כחברת ערך ופחות כחברת צמיחה, ומתמחרת אותה בהתאם לפי מכפיל רווח נמוך יותר. ואולי זה בכלל בגלל שמישהו נוגס בצמיחה של צ'ק פוינט. מישהו לוקח, אמנם בסמכות וברשות, חלק מהצמיחה, ובגלל שהעוגה היא אותה עוגה ועכשיו היא פשוט כוללת יותר משתתפים, החלק של המשקיעים קטן.
אותו מישהו שנוגס בעוגה הוא, כמובן, מנהלי ועובדי צ'ק פוינט. בעיקר המנהלים, ובמיוחד הבכירים שבהם. הם לוקחים בכל שנה כמה ביסים טובים מאותה עוגה, כלומר מהרווחים של החברה. איך הם עושים את זה? דרך האופציות.
כן, האופציות עוד כאן, ושלא יספרו לכם אחרת. עוד לא המציאו מכשיר פשוט יותר. אולי זה יקרה ואולי לא, אבל בינתיים האופציות הן עובדה בשטח. צ'ק פוינט מתגמלת מאז ומתמיד באופציות, אבל כשאנחנו מסתכלים על מספר המניות שאמור לגדול במקביל להקצאה ומימוש האופציות, אנחנו מוצאים שם דווקא ירידה. איך זה יכול להיות?
ובכן, במקביל להקצאת האופציות צ'ק פוינט מבצעת גם פעולה הפוכה. הרי יש לה עדיין הר מזומנים בקופה, 1.24 מיליארד דולר (נכון לסוף הרבעון השלישי של 2007), והיו לה, אגב, 600 מיליון דולר יותר לפני שהיא רכשה את פוינטסק. בכסף הזה, לפחות בחלקו, היא רוכשת מניות באופן שוטף. זה טוב לה מכמה סיבות. קודם כל זאת הבעת אמון בחברה. סוג של סיגנל למשקיעים שמשדר: "אנחנו מאמינים בעצמנו". חוץ מזה, זה תורם לתוצאות.
הראינו כאן מספר פעמים איך דרך רכישה עצמית חברות מגדילות את הרווח למניה. הרווח למניה הוא תוצאה של הרווח מחולק במספר המניות. כאשר רוכשים מניות, מספר המניות של החברה קטן, וככל שהמכנה במשוואה הזאת הוא קטן יותר, כך התוצאה שמתקבלת - הרווח למניה - היא גדולה יותר. מנגד, יש כאן גם השפעה הפוכה: כשרוכשים מניות הרווח קטן כי החברה בעצם מאבדת הכנסות מימון, אבל הירידה הזאת קטנה באופן משמעותי מאשר הירידה במספר המניות. לכן, בסופו של דבר, הרכישה העצמית הזו מגדילה את הרווח למניה. במילים אחרות, גם במצב שבו הרווח האבסולוטי לא עלה, וחברה מסוימת החליטה על רכישת מניות עצמית, היא עשויה בזכות המהלך הזה להגדיל את הרווח למניה.
צ'ק פוינט רוכשת את מניותיה כבר ארבע שנים. עד כה היא רכשה מניות בערך מצרפי של 1.1 מיליארד דולר במחיר ממוצע של כ-20 דולר למניה. בסך הכל מדובר על קרוב ל-55 מיליון מניות, וזה בהינתן שכיום יש לה בדילול מלא (כולל אופציות עם סיכוי מימוש גבוהים), 225.4 מיליון מניות. מכאן, שאלמלא הרכישה העצמית, היו היום בשוק כ-280 מיליון מניות של צ'ק פוינט. בתחילת דרכה בוול סטריט היו לחברה 190 מיליון מניות (בלי האופציות), כך שמדובר בעצם על גידול של 47.4% במהלך כ-11 שנים. כל הגידול הזה נובע מהקצאת אופציות. יש שנים שההקצאה הייתה גדולה יותר או שווה יותר (במיוחד כמובן כשהמניה עלתה) ואז הדילול של בעלי המניות היה משמעותי מאוד, ויש תקופות שההטבה לעובדים הייתה נמוכה - בגלל שהמניה לא התרוממה, ואז מדובר על דילול יחסית נמוך. בממוצע, אם אנחנו מסתכלים על כל התקופה, אנחנו מקבלים שמדי שנה צ'ק פוינט הקצתה 3.5% ממניותיה למנהלים. והיא לא חריגה, אגב חברות טכנולוגיה מובילות בוול סטריט מחלקות בסדרי גודל דומים (ויש חברות שגם מחלקות יותר).
החלוקה הזו פוגעת בעקיפין במשקיעים, כי אחרי הכל השווי של החברה הוא מספר מניותיה כפול המחיר. אם כמות המניות גדלה ב-3.5% אז המחיר צריך לרדת ב-3.5%. זה סוג של קנס משתנה משנה לשנה, שהמשקיעים צריכים לקחת בחשבון. אם לצורך הדגמה תיאורטית נניח שהשווי של צ'ק פוינט מבטא תמיד מכפיל רווח קבוע על הרווחים של השנה השוטפת, ונניח שהרווח תמיד יגדל ב-3.5%, אזי השווי יגדל מדי שנה ב-3.5%. אבל אם השווי גדל ב-3.5% וכמות המניות גדלה באותו שיעור אז המחיר לא ישתנה. במילים אחרות, משקיעי המניה לא ייהנו מהצמיחה הזאת. הם יתחילו להרוויח רק כאשר הצמיחה תעלה על 3.5% - אז, בכפוף להנחות שהזכרנו, אמור ההפרש הזה להיות מתורגם לעלייה במחיר המניה.
בצ'ק פוינט של השנים האחרונות, למרות הגידול בהכנסות, הרווח לא עלה משמעותית, והתרומה למשקיעים הייתה נמוכה. אבל נסיים בנימה אופטימית: התחזית לרווח השנה עומדת על 1.75 דולר למניה וההכנסות על 800 מיליון דולר. זה גידול של 10% ברווח, מה שאמור להשאיר - בהנחה תיאורטית שהאופציות ידללו את בעלי המניות ב-3.5% (למעשה, בשנים האחרונות הדילול הוא קטן יותר) - כמה אחוזים טובים גם לעלייה במניה. אבל העלייה הזאת תשמש רק כדי להדביק את המכפיל הנוכחי. אם בגלל קצב הצמיחה העולה יתמחרו את צ'ק פוינט במכפיל אחר, זה יתורגם לעלייה נוספת. "