ביו ויו הונפקה בבורסת ת"א בפברואר 2006, כאשר גייסה בהנפקת מניות ואופציות למניות כ-21.9 מיליון שקל, לפי שווי חברה של 74 מיליון שקל.

החברה הנפיקה ניירות ערך חדשים, ולא בוצעה הצעת מכר בהנפקה, ולאחר ההנפקה כמות המניות שבידי בעלי עניין עמדה על 70.4%, והציבור החזיק 29.6%.

בעלי המניות העיקריים בחברה בעת ההנפקה היו עמנואל גיל, מרתון השקעות, אורבוטק, וכן עוד 6 גופים/חברות פרטיים, כאשר בפועל לא היה גרעין שליטה בחברה.

בשונה מרוב החברות מתחום הביוטכנולוגיה הנסחרות בבורסה בת"א שעוסקות במחקר ופיתוח תרופות, ביו ויו עוסקת בבדיקות. מערכות הבדיקה שהחברה מפתחת ומשווקת, הינן מערכות ממוחשבות לזיהוי תאים חריגים במגוון תחומים, ובפיתוח בדיקות חדשות לגילוי סרטן. מערכות הסריקה של החברה מיושמות בדגימות דם, שתן, מח עצם, מי שפיר ועוד. החברה הונפקה לבורסה כאשר יש לה כבר מכירות בפועל, וקצב הגידול במכירות מרשים, ומשנה לשנה ההפסד הנקי שלה קטן.

מספר חודשים לאחר ההנפקה, החלו בעלי עניין בחברה למכור מניות. ראשית היו אלה אנליסט, שרכשו חלק נכבד מההנפקה. לאחר מכן הצטרף גם יאשה סיטון, מנכ"ל לומניס לשעבר שנמנה על בעלי החברה, להצטרף למוכרים, והחל לצמצם את אחזקתו בחברה.
חצי שנה לאחר ההנפקה, אחזקות בעלי העניין כבר ירדו ל 55.6%, תוך כדי כך שמבוצעת הקצאת אופציות לעובדים בחברה. בתחילת 2007, קיבלה החברה אישור FDA לשיווק מערכת סריקה שלה בתחום סרטן השד. קבלת האישור הביאה לזינוק אדיר במניה, כמעט 50% ביום קבלת האישור, תוך מחזור מסחר גדול מאוד, יותר  מ-7 מיליון שקל.

הפעם היה זה תורה של מרתון, לנצל את העליות שנבעו מקבלת האישור, בכדי להקטין את אחזקותיה. בפברואר 2007, חודש לאחר קבלת האישור, החל עופר שפירא, מנכל החברה, למכור מניות שנבעו מימוש אופציות שקיבל, כחלק מתכנית מכירה עיוורת, שבה כל חודש תימכר עבורו כמות מניות מסוימת.

במרץ 2007, הופיע שם חדש במוכרים – אורבוטק. אורבוטק התחילה למכור בצורה שיטתית את האחזקה שלה בחברה, כאשר בד-בבד פורסמו דוחות החברה לשנת 2006, אשר בהם הייתה עליה בהכנסות של 21% לעומת 2005, אבל הוצאות החברה גדלו משמעותית בשנה זו, והגדילו את ההפסד ב 94%, לכ-7 מיליון שקל.

במרץ 2007, התברר מי קנה את המניות, שאותם בעלי החברה מכרו – הלמן אלדובי החלו להיות בעלי עניין בחברה, כאשר בהערכה גסה, השער הממוצע בו הלמן אדלדובי רכשו את המניות הוא באזור ה-475, בהתאם למחירים שהיו אז בשוק. אנליסט עוד קנו מניות בחודשים מרץ-אפריל, ומי שהמשיך למכור הם אורבוטק ויאשה סיטון, כאשר אורבוטק מנצלת הזדמנויות שיש לה בחודשים מרץ-יוני 2007 בשביל להקטין אחזקות בנייר.

החל מקיץ 2007, אנליסט מופיעים רק בצד אחד בספר הפקודות של ביו-ויו – בצד המוכרים.
לפני חודשיים, מרתון מכרה חלק נכבד מהאחזקה שלה בחברה בעסקה מחוץ לבורסה בשער 314, וחדלה להיות בעלת עניין בחברה.

הדוח האחרון של החברה, מתייחס לרבעון השלישי של 2007, וממנו עולה שלחברה נותרה יתרת מזומנים של 4.6 מיליון שקל, כאשר קצב שריפת המזומנים הממוצע שלה הוא 1.6 מיליון שקל לרבעון. קצב זה משאיר לחברה מזומן לעוד שלושה רבעונים (פחות או יותר), כך שאם לא יגויס עוד כסף לחברה, באמצע שנת 2008 פשוט לא יהיו לה מקורות כספיים להמשך פעילותה.

גם בחברה יודעים שללא גיוס נוסף יתקשו להמשיך בפעילות, ושלשום פרסמה החברה הודעה, שלפיה היא בוחנת אפשרות לגייס הון נוסף לחברה, בדרך של הנפקת זכויות, שיתבסס על הדוחות הכספיים של החברה ליום 31 בדצמבר 2007.

הנפקת זכויות נעשית לרוב בחברות קטנות, כמוצא אחרון כאשר אין אפשרות להנפיק ניירות ערך לגופים מוסדיים, כיון שאלו לא יביעו התעניינות בנייר. לכן פונה החברה למחזיקי מניות קיימים, על מנת לגייס מהם כסף נוסף הדרוש לפעילות החברה.

כדי שגיוס בדרך זו יצליח, על החברה  לתת "הנחה" מסוימת במחיר המניות, או לחלופין תוספת כתבי אופציה, על מנת שלמשקיעים הקיימים יהיה כדאי לנצל את הזכות שלהם.
עקב "הנחה" הזו, שערי מניות לפני זכויות, נוטים לרדת לשער ההנחה בזכויות, או קרוב אליו, כי דרך הזכויות ניתן לרכוש מניות במחיר נמוך יותר, אז אין טעם להחזיק כרגע במניות במחיר גבוה.

וכאן בדיוק נמצא הבעיה של ביו-ויו – מעבר לרווחיות לא נראה שם בקרוב, ויש להניח שהחברה במקרה הרע תרצה לגייס כסף לשנה, ובמקרה הטוב לגייס כסף לשנתיים. אם ניקח את האמצע, פירושו של דבר שהחברה תרצה לגייס סכום הקרוב ל-10 מיליון שקל דרך הזכויות, מה שיביא לדילול גדול של בעלי המניות הקיימים (בערך סדר גודל של 33%), וגם יצריך הנחה גדולה במחיר המניה.

בעלי החברה, המוסדיים וגם המשקיעים הפרטיים, נמצאים במלכוד –  מצד  אחד, מי שהשקיע בהנפקת ביו-ויו לפני שנתיים, וקנה את ניירות הערך המוצעים בחבילה, נמצא בהפסד של 65.7%, נכון ליום חמישי האחרון, כאשר שווי החברה בבורסה עומד על 22.3 מיליון שקל. אם לא יוכנס כסף נוסף לחברה, הדבר עלול לגרום לה לקשיים גדולים בהמשך ואף יכול להביא אותה למצב שבו לא תוכל להמשיך לפעול בצורה עצמאית. היא אולי  תימכר לגורם שיהיה מוכן להשקיע בה בנזיד עדשים, אולי תהפוך לשלד מהלך, ובתרחישים האלו נראה שמי שמושקע במניה, ייצא נפסד.

כאשר רואים מכירה מסיבית של  בעלי המניות בחברה, השאלה שחייבת להישאל, היא מי ישקיע עוד כסף בחברה מפסידה, שנראה כי גם הבעלים בה איבדו עניין, ומחפשים להקטין אחזקות בה. אם המצב היה הפוך, והיינו רואים רכישות של בעלי עניין, היה אפשר לדעת שבעלי החברה מאמינים בה, במערכות שלה ובתוכנית העסקית שלה, ולכן הם גם קונים מניות של החברה. במצב שנוצר לאור מכירות בעלי העניין, לא ברור אם הם בכלל ינצלו את הזכויות שלהם אם וכאשר וישקיעו כסף נוסף בחברה.

חברת ביוטכנולוגיה אחרת שנמצאת במצב דומה, היא ביוקנסל. גם שם הכסף אוזל, וללא גיוס הון, גם היא תיכנס לבעיה. ההבדל הוא שבביוקנסל יש בעלת עניין, כלל ביוטכנולוגיה, שמבינה שאם לא תכניס את היד לכיס, תרד השקעתה עד כה בחברה לטמיון. עקב כך, הסכימה כלל ביוטכנולוגיה להנפקת מניות פרטית, במחיר שגבוה ממחיר המניה בבורסה ב 22% (כהערת אגב, יש לציין כי שם יצטרכו לגייס כסף נוסף, ולכן צפויים דילולים נוספים בהמשך).

חברת ביו-ויו היא חברה ללא גרעין שליטה, או בעל עניין מרכזי שיש לו אינטרס בהצלחת החברה. 80% מהודעות החברה במאיה, לאחר שנתיים שבהן היא חברה ציבורית, קשורות לשינוי אחזקות בעלי עניין בחברה, הקצאת ומימוש אופציות, ושינויים במצבת הון החברה.
חברה שזה מירב עיסוקה, תצטרך להסביר למשקיעים, מעבר לתוכנית עסקית, מה פשר ההתעסקות היתרה בניירות ערך, ובעיקר את מכירתם ע"י בעלי העניין בחברה (למעט עמנואל גיל).

הנפקה לפי דוחות שנתיים, כפי שביו ויו הודיעה שהיא מתכוונת לעשות, נעשית לרוב בחודש מאי. במצב הזה, אם הנפקת הזכויות תיכשל, החברה תמצא את עצמה בבעיה רצינית, כיון שזה בדיוק השלב שבו ייגמר לה הכסף.  גיוס כסף נוסף, ייתן לחברה אויר לנשימה לעוד פרק זמן, בעוד שכישלון, עלול להוביל לסוף דרכה העצמאית של החברה.
מה שבטוח, שבחודשים הקרובים יעבדו קשה בחברה על PR, בניסיון לשכנע את המשקיעים להכניס כסף נוסף לחברה.