עדי קייזמן, בן זוגה של עפרה שטראוס, השתלט לפני ארבעה חודשים על שלד בורסאי בשם פניאל שהחליף שמו לאיי.די.או (ADO). השלד הקצה לקייזמן מניות ואופציות במחיר של 55 אגורות ובתמורה כוללת של 19.8 מיליון שקל. מחיר מניית השלד בבורסה בעת ההקצאה פי שלוש ממחיר ההקצאה.

לאחר המהלך, הכניס קייזמן ל-ADO קבוצה של משקיעים פרטיים (28 ניצעים) ביניהם – עופר גלזר, בעלה של שרי אריסון, שהיא שותפתו של קייזמן בהשקעות בגרמניה דרך שיכון ובינוי; גבי רוטר, בעל השליטה בקסטרו, דרך חברה בשליטתו; יגאל שרמייסטר, בעליה של חברת השמירה וכן יורם באומן, מבעליה של חברת הפירסום באומן בר-ריבנאי.  בתי ההשקעות שהשתתפו בהקצאה היו פרפקט, תמיר פישמן וכלל פיננסים. המניות והאופציות הוקצו במחיר של 68 אגורות ובסך כולל של 37 מיליון שקל. מחיר המניה בבורסה בתקופה זו 1.6 שקל.

במקביל להקצאה זו ירד חלקו של קייזמן ל-35% בחברה, ואז הגיע השלב הבאמת מעניין. קייזמן רוצה להכניס את פעילות הנדלן שלו  בגרמניה לתוך ADO. הוא מבקש בתמורה לפעילות 171.8 מיליון מניות לפי ערך של 68.4 אגורות. כלומר לפי שווי של 117 מיליון שקל. ההקצאה הזו תביא אותו לאחזקה של 75% בחברה.

נניח שהחברה שנכנסת לתוך השלד שווה את השווי הזה, יש לנו, בכל זאת, כמה שאלות -  האם זה נכון להקצות לפי 68 אגורות, כשבשוק המחיר הוא 1.3 שקל?

האם ההנפקה לניצעים יכולה להבטיח לקייזמן את אישור העסקה. מכיוון שמדובר בעסקה בין בעלי עניין, יש צורך ברוב מיוחד על מנת לאשרה. אלא שכעת, קייזמן עצמו מחזיק רק 35% מהחברה, ומי מחזיק ביתר המניות? 51% מהמניות, נמצאות אצל המשקיעים שלהם הנפיק 54 מליון מניות בחודש פברואר, במחיר נמוך משמעותית ממחיר השוק. אצלם המפתח ואפשר לנחש איך הם יצביעו.

ומי יפגע בסוף – כנראה אלו שנכנסו למניה בחודשים האחרונים במחירים של בין 1.3 שקל למניה ל-2.1 שקל למניה.  ההון העצמי של החברה אחרי כל המהלכים יהיה סביב 73 אגורות למניה; ההון הזה כבר כולל את קליטת חברת הנדלן של קייזמן לפי ערך הוגן. ואם כך, לא ברור למה החברה צריכה להיסחר במחיר גבוה יותר.