הסתיימה לה עונת הדוחות הכספיים לשנת 2007, ואפשר להתחיל לסכם –  הפעם, נתמקד בסעיף המלאי שבמאזן. לסעיף הזה יש יכולת מופלאה  להשלים את התמונה החסרה שעולה לפעמים מדוח הרווח והפסד.  מלאי גבוה זה רמז לבעיות, אם כי זה לא מדע מדויק. מלאי שהולך וגדל עלול להתבטא בתזרים שלילי מפעילות שוטפת. חברה, ויש דוגמאות רבות יכולה לדווח על רווחים, אבל במקביל להגדיל ולממן את רמת המלאי שלה, כך שמימון הגידול הזה, מביא אותה לתזרים מזומנים שלילי מפעילות שוטפת.

מלאי גדל מבטא גם במקרים רבים גידול בהיקף הייצור של הפירמה, וגידול כזה מצביע על הפחתה של העלות ליחידת מוצר (העלויות ייצור מחולקות במספר גדול יותר של מוצרים) ובעקיפין לגידול הרווח מיחידת מוצר.  כל עוד יש לזה הצדקה עסקית, זה כמובן נהדר, אבל לפעמים מנהלים בוחרים לייצר יותר רק כדי להראות ביצועים טובים יותר. אולי בגלל שהם רוצים לשמור על מחיר מניה גבוה ואולי בגלל שכך הם מבטיחים את הבונוס שלהם שבמקרים רבים נגזר מהתוצאות על פי דוח הרווח והפסד, כך או מסיבות אחרות, את העקבות של ההנדסה הפיננסית הזו, אפשר לראות במאזן. גידול במלאי מעבר לגידול בהיקף המכירות, מבטא ייצור מוגבר. זה עדיין לא אומר כלום על כוונות המנהלים – יכול להיות שבאמת הם מתכוננים למכור את המלאים האלה – לקוחות חדשים, הזמנות בדרך, ויכול להיות שזה נועד רק לשפר את המספרים שבדוחות.

כשזה קורה, המספרים בדוח רווח והפסד אמנם משתפרים, אבל המלאי מזנק שזה לכאורה סימן שלילי,   והניגוד הזה בין הדוח מאזן רק מחדד את חשיבותו של סעיף המלאי. סעיף זה אינו נמדד באופן אבסולוטי, אלא כיחס מעלות המכירות. המלאי הרי הוא הסחורה שהחברה עדיין לא מכרה, זאת שנשארה במחסנים. מתישהו היא צפויה להימכר, ואם מניחים באופן גס שהרווח על הסחורה במחסן זהה לרווח על הסחורה שנמכרה בתקופה האחרונה (רבעון אחרון, או שנה אחרונה) אפשר בעצם למצוא את היחס שנקרא ימי מלאי המבטא את משך הזמן שהמלאי במחסן צפוי להימכר. התרגיל החשבוני הוא פשוט -   מלאי החברה חלקי עלות המכירות (לתקופה מסוימת) כפול מספר הימים לאותה תקופה.

את התוצאה יש להשוות לימי המלאי של הפירמה בתקופות קודמות ולימי המלאי של חברות אחרות מאותו התחום. ימי מלאי חריגים יכולים לאותת  על בעיה, בעיה שבסופו של דבר עלולה גם להביא להפחתות מלאי, אבל זה לא מחייב. ימי מלאי גבוהים יכולים דווקא לאותת על כוונה של הנהלת החברה להצטייד לקראת הגברת המכירות בתקופה הבאה. מבולבלים?   זה בגלל, שאין כאן נוסחת קסם. כל מקרה לגופו.

והנה מקרה שעל פני נראה חשוד, אבל כשנוברים בו מגלים שהמצב שם דווקא תקין לחלוטין. אנחנו מתכוונים לאחת החברות המעניינות בבורסה בת"א. לא דווקא בגלל התנהגות המניה שלה או התוצאות הפיננסיות שלה, האמת שהמניה שלה ממש לא סחירה וכנראה שמעטים (לדעתנו)ו פותחים את הדוחות הכספיים שלה. העניין בה מגיע דווקא מתחום עיסוקה -  לא נדל"ן, לא השקעות, לא כימיה, וגם לא בנק או חברת ביטוח. פשוט – יקב.  חברת יקבי ברקן של קבוצת טמפו מייצרת יינות ומשקאות חריפים ובמקביל גם מייבאת משקאות חריפים. התוצאות של החברה ל-2007, שפורסמו בתחילת השבוע  מעידים על שיפור לעומת שנת 2006. בשנת 2007 הרוויחה החברה תפעולית 17.8 מיליון שקל, על הכנסות (נטו – אחרי קיזוז מס קנייה) של 148.4 מיליון שקל, בעוד ששנה קודם היא הרוויחה תפעולית 12.2 מיליון שקל, על הכנסות של 134.8 מיליון שקל. מדובר בגידול נאה  של 46% ברווח התפעולי, במקביל לגידול של 10% בהכנסות. איך זה ייתכן ? איך הרווח גדל כל כך הרבה, ביחס לגידול בהכנסות? ובכן,  זה בגלל שהמשקל של העלויות הקבועות (עלויות שלא משתנות כאשר היקף הייצור גדל)  של הפירמה מהוות שיעור  גדול מסך העלויות של הפירמה.למעשה,  ככל שחלק העלויות הקבועות בסה"כ העלויות גדול יותר כך הרגישות של הרווח התפעולי לשינוי בהכנסות גדול יותר, זה מחבר אותנו לנושא שנקרא מינוף תפעולי וניגע בזה בשבועות הקרובים, אבל על רגל אחת נאמר שככל שהעלויות הקבועות גדולות יותר כך הפירמה יותר רגישה לשינוי בהכנסות (לטוב ולרע). הרגישות כאן היא גבוה ולכן השיפור המשמעותי בשורה התפעולית. בשורה התחתונה הרוויחה החברה (אחרי הוצאות מימון של 9 מיליון שקל)  7.8 מיליון שקל, לעומת רווח של 1 מיליון שקל (אחרי הוצאות מימון של 9.7 מיליון שקל) בשנת 2006.

אבל, הדוח רווח והפסד פחות מעניין אותנו כרגע. אנחנו עוברים למאזן ושם אנחנו מגלים מלאי ענק. דמיינו לעצמכם מחסנים מלאים בחביות יין, ברנדי וויסקי שעלותם הכוללת 69.4 מיליון שקל. בשביל מה הכמויות הגדולות האלו , כמויות שיכולות לכאורה להספיק כמעט לשנה, ונעבור לחישוב הטכני. אנחנו יודעים שהחברה מכרה ב-2007 ב=148.4 מיליון שקל, ואנחנו יודעים שעלות המכירות הסתכמה ב=84.5 מיליון שקל. המלאי שנותר במחסן יספק, פחות או יותר, את  אותו שיעור של רווח גולמי  כך שהוא בעצם אקוויולנטי לעלות המכירות.  המלאי הזה, בחישוב פשוט יספק מכירות של 122 מיליון שקל שהם, תחת הנחה של אותו קצב מכירות, מבטאים 300 ימי מכירה.  במחסנים של יקבי ברקן שוכבים חביות שיספיקו ל=300 ימים. זה נשמע הרבה, אבל במקרה של יקב, מסתבר, זה טבעי.

כשחוזרים שנה אחרונה לדוחות של 2006 ומחלצים מהם את ימי המלאי של החברה מוצאים  שגם אז מדובר על 300 יום. המלאי בסוף 2006 הסתכם ב-67 מיליון שקל, כאשר המכירות הסתכמו ב-134.8 מיליון שקל ועלות המכר ב=81.3 מיליון שקל.

גם כשבוחנים שנים קודמות וגם כשמסתכלים בראייה רבעונים מקבלים סדר גודל של 300 ימי מלא. הרבה, אבל רק לכאורה. המלאי של יקבי ברקן מורכב משלושה רבדים  - מלאי של חומרי גלם, מלאי של תוצרת בעיבוד ומלאי של מוצרים גמורים (בקבוקים מלאים). השכבה האמצעית, מסביר יאיר לרנר, מנכ"ל משותף של החברה היא הדומיננטית. מתוך 69 מיליון שקל כ=44 מיליון שקל הם מלאי בעיבוד (מלאי בתהליך). מדובר, בין היתר, ביינות איכותיים, ברנדי וויסקי שמאוחסנים בחביות לזמן ממושך כדי להפוך את המשקאות לאיכותיים יותר. למעשה, ככל שהיין מתיישן יותר כך אכותו עולה וכך מחירו עולה, וליקבי ברקן כמו לכל יקב אחר יש אינטרס ליישן כמה שיותר משקאות מהמגוון שלה. כאשר חלק מרכזי מהמלאי הוא מלאי לטווח ארוך אזי ברור שימי המלאי מוטים כלפי מעלה. כאן כבר צצה שאלה אחרת – למה מלאי כזה מוצג ברכוש שוטף – אחרי הכל רכוש שוטף מבטא נכסים שיתממשו תוך שנה והמלאי הזה (בחלקו) צפוי להתממש רק בעוד מספר שנים.