האנליסטים העריכו שהיא תרוויח 35 סנט, אבל הרווח בפועל היה 32 סנט למניה. פספוס לכאורה של 3 סנט – 9% - הוא לא עניין של מה בכך בוול=סטריט. שם מענישים בחומרה על פספוסים, וכך גם היה במקרה של ווריפון (PAY ) – התוצאות החלשות לכאורה הורידו את המניה ביום הפרסום מ=19.7 דולר ל=17.1 דולר, אך בעקבות שיחת הוועידה שהיתה יותר מכל שיחת הבהרה לגבי דרך הדיווח של החברה ונגעה גם בעניינים חשבונאיים, תיקנה המניה ל=19 דולר. מאז, במקביל לירידות בשווקים, ירדה המניה (שנסחרת גם בבורסה בת"א) ל=16.5 דולר.
אז מה היה שם בדוחות הכספיים שגרם לשוק למכור את המניה בעוצמה שכזו, ומה היה בשיחת הוועידה שתיקן את המצב. נתחיל בדוחות עצמם, וליתר דיוק ההודעה לעיתונות על הדוחות הכספיים, ולמרות שזה נשמע עניין סמנטי בלבד, יש לו משמעות עקרונית ששווה להתעכב עלייה - חברות שנסחרות בוול=סטריט הן לרוב (לא תמיד כמובן) ידידותיות יותר למשקיעים מאשר חברות שנסחרות בארץ, לפחות מבחינת מועדי הדיווח. בארץ מקובל לחכות עד חודשיים אחרי סיום הרבעון לדוחות הרבעוניים ושלושה חודשים אחרי סיום השנה לדוחות השנתיים, שם זה מתפרסם לרוב בין שבועיים לחודש אולי מעט יותר אחרי סיום התקופה. לכאורה נהדר, מה יותר חשוב ממספרים שמגיעים יחסית בצמוד לתקופה. כך הם הרי הרבה יותר רלבנטיים ובעלי ערך משמעותי יותר למשקיעים. אבל, המשקיעים מקבלים רק חלק מהמידע. הדיווח לתקשורת הוא דיווח חלקי ובמקרים רבים גם מעוות. החברות מבליטות מה שבא להם, וממעיטות בדברים שלא בא להם לדבר עליהם. המתכונת היא הודעה לעיתונות יחסית קצרה עם ציטוטים של מנהלי החברה שבדרך כלל מתארים את חצי הכוס המלאה, ואז מגיעים לדוחות. איזה דוחות? כאן יש סלט גדול. במסגרת הדיווח הזה יש בדרך כלל שני סטים של מספרים, כאשר בדוחות המורכבים יותר זה יכול להגיע גם לארבעה סטים של מספרים. בלגן אמיתי , אבל אל תדאגו, בשביל זה יש את הנהלת החברה שנותנת לכם את המספרים החשובים באמת. למה לכם לטרוח ולקרוא במשך שעות את הסטים הנרחבים האלו. לכו ישר למספרים שהחברה מסבירה שלדעתה הם חשבוים יותר להבנת העסק והם אלו הרלבנטיים להתנהגות מחיר המניה. כן, זה כמו לתת לחתול לשמור על השמנת, אם כי ברבעונים האחרונים, כתוצאה מדרישות רשות ניירות ערך האמריקנית (ה=SEC) החברות נאלצות לדווח בהרחבה ובהבלטה על התוצאות לפי כללי החשבונאות.
ועכשיו – קצת סדר בבלגן – יש בגדול שני דיווחים מספריים - דיווח על המספרים שערוכים לפי כללי החשבונאות (GAAP ) ודיווח שלא על פי כללי החשבונאות (Non GAAP). למה לדווח שלא על פי כללי החשבונאות? כי החשבונאות הטרחנית הזאת לפעמים מתעקשת לשים הוצאות שלא ממש עוזרות להערכת החברות, להבין את התוצאות. יש בזה משהו, אבל עם ההשלמה הזאת, אנחנו מקבלים גמישות יוצאת דופן מצד החברות, להוריד כמעט כל מה שלא נראה להם.
הדוחות הערוכים על פי כללי החשבונאות אולי באמת לא מספרים את כל התמונה על מצב החברה, אבל הם לפחות עקביים – הכלל החשבונאי שהיה תקף בדוחות לפני שנה ושנתיים תקף היום, ולכן אפשר להשוות את המספרים היום למספרים אז. מעבר לכך, אפשר להשוות בין חברות שונות – החשבונאות היא שפה (כמעט) אחידה.
בדיווח לפי Non GAAP שנקרא גם דיווח פרופורמה, החברות גמישות בשיטת ההצגה, באימוץ הכללים ויותר נכון באי אימוף הכללים החשבונאיים. לא מדובר בדיווח חשבונאי מחייב שנסקר נבדק ובוקר על ידי רואי החשבון, אין כפיפות לכללים קשיחים. זה פשוט דיווח שההנהלה חושבת שהוא רלבנטי למשקיעים.
ומכאן שאין בדוחות אלו בהכרח עקביות ואין כאן בהכרח יכולת להשוות את התוצאות לחברות אחרות. חברה מסוימת יכולה לבחור שלא להפחית את ההוצאות בגין האופציות לעובדים וחברה אחרת יכולה שכן להפחית את האופציות לעובדים. חברה אחרת יכולה שלא להכיר בהוצאות בגין הפחתת נכסים לא מוחשיים וחברה אחרת יכולה שלהכיר בהם במסגרת הדיווח הזה. פשוט מערב פרוע, בלי כללים אחידים.
וזה עדיין לא הכל. גם הנתונים החשבונאיים שמתקבלים הם חלקיים. הדוחות המלאים מתפרסים רק כמה שבועות לאחר הדיווח לתקשורת, ואז, אגב, לא רבים ממש מסתכלים על המספרים. למה זה כך? כי בארה"ב מעדיפים רלבנטיות על מהימנות. הם מעדיפים את הדיווח על הנתונים העיקריים כמה שיותר מהר כדי לקבל החלטות השקעה, ומוכנים להתפשר על איכות הדיווח והמחסור בנתונים מלאים (לרבות הביאורים לדוחות הכספיים). זה לא תמיד מוצדק, במיוחד במקומות שבהם מתגלים בדוחות המלאים פעלולים חשבונאיים שרק מהדיווח הראשוני לא ניתן להעלות עליהם, אבל אלו הם כללי המשחק.
בווריפון ואנחנו מתייחסים לדיווח הראשוני המספרים ניתנו במסגרת שני הסטים המדוברים – דיווח חשבונאי לצד דיווח לא חשבונאי. הדיווח החשבונאי, למרות חשיבותו אך בגלל כלליו הנוקשים שבמקרים רבים הופכים אותו לפחות רלבנטי למשקיעים, נזרק בעצם הצידה. האנליסטים והמשקיעים ממהרים לדיווח הפרופורמה ה=Non GAAP, אך מעצם ההגדרה מדובר בדיווח בעייתי והמקרה של ווריפון ממחיש זאת. ברבעון הפיסקלי השלישי (שמסתיים ביולי) דיווחה החברה על רווח Non GAAP של 27 מיליון דולר שהם 32 סנט למניה. הרווח הזה הוא בנטרול הוצאות חד פעמיות והוצאות שאינן רלבנטיות לפעילות השוטפת של החברה. אבל, ברבעון הזה, ווריפון שינתה את ההגדרה – היא החליטה שלא לנטרל חלק מההוצאות שאותם היא ניטרלה בעבר. בין ההוצאות האלו – פחת על רכוש קבוע, הפחתה על נכסים לא מוחשיים והפחתה בגין היוון עלויות תוכנה. מדובר על סעיפים שמבחינה חשבונאית הם הוצאות לכל דבר ועניין – הם מופיעים בדוח החשבונאי המפורט, אבל יש חברות שנוטות לנטרל אותן, בעיקר את ההוצאות על הפחתת נכסים לא מוחשיים (לרבות תוכנה). גם ווריפון נהגה כך, עד עכשיו, כשההגדרה מחדש של הסעיפים שנעשתה עכשיו מוסברת על ידי הרצון שלה להיות דומה בדיווח לחברות האחרות בענף שלה, וזאת כדי ליצור בסיס השוואה זהה. נשמע הסבר מניח את הדעת, אבל ככה סתם להחזיר הוצאות לדוחות נשמע לא כל כך מציאותי. אולי אנחנו סתם חושדים בכשרים, אולי ווריפון אחרי הצרות ואולי התרמיות החשבונאיות שנעשו בה בשנה שעברה (ניפוח מלאים ובהתאמה ניפוח הרווחים על פני מספר רבעונים) רוצה להיות באמת מעין צדיקה, אולי זה פשוט דרך ליצור רף ציפיות נמוך יותר, ואולי זה כדי לשדר צמיחה. החברה באה ומסבירה שהיא מצפה לרווח Non GAAP נמוך יותר בגלל שהיא לא מנטרלת הוצאות מסוימת, אבל ההוצאות האלו שנמצאות עכשיו בדיווח הזה, הן בעלות משך חיים מוגבל ואז כשפתאום יפסיקו להפחיתם החברה תוכל להראות גידול משמעותי ברווחים.
אם למשל החברה , וזה בשביל הדוגמה בלבד, כבר בשנה הבאה מפחיתה את כל הנכסים הלא מוחשיים, ונניח שהרווח שלה צפוי לעמוד על 40 סנט, (ללא הפחתה שכבר לא נדרשת), אזי בהנחה שברבעון הזה היא היתה מדווחת בשיטה הקודמת – הגידול ברווח היה מ=35 סנט ל=40 סנט, ואילו עכשיו הגידול ברווח הוא מ=32 סנט ל=40 סנט – מרשים הרבה יותר.
מהיתרה המאזנית של הנכסים הלא מוחשיים. בסוף יולי זה שעמדה על 126 מיליון דולר לעומת 170 מיליון דולר בסוף השנה הפיסקלית 2007 (סוף אוקטובר 2007), אפשר להבין שהנכסים האלו יופחתו על פני מספר שנים. את זה גם מבינים מדוח רווח והפסד - הפחתת הנכסים הלא מוחשיים מסתכמת מעל 14 מיליון דולר ברבעון (דרך עלות המכר ועלויות תפעוליות).. סעיף הנכסים הלא מוחשיים לא הומגני – יש נכסים לא מוחשים שחיים לאורך זמן ממושך יותר ויש כאלו שכנראה כבר בקרוב יופחתו. מכאן שאת המעין צמיחה שמגיעה דרך סילוק ההוצאות מדוח הפרופורמה יראו על פני מספר שנים, אבל שוב, מאוד ייתכן שמדובר בתוצר לוואי של הכוונה האמיתית של החברה – להתיישר לדיווח של החברות המתחרות.
